דני נוימן לא ישכח את גמר גביע המדינה של 1979, שבו גברה קבוצתו בית"ר ירושלים על מכבי ת"א 1:2. "כבשתי והייתי קפטן. יצחק נבון היה אז נשיא המדינה. רגע לפני שהעניק לי את הגביע הוא לחש לי: 'תמסור ד"ש לאמא לבנונה'. הוא הכיר אותה היטב, וכך גם את אבא צבי שטיפל באשתו אופירה ונפטר שנתיים לפני הגמר. אמרתי לו: 'אמא פה, יושבת ביציע'".
דני נוימן, שחגג 70 השנה, נולד וגדל בשכונת רחביה היוקרתית בירושלים. הוא מספר שהמשפחה גרה "במשולש הרוויזיוניסטי", שזה אומר משפחות נוימן, ריבלין ומרידור. בעוד אחיו פנו לצד האקדמי, דני נמשך לכדור מגיל צעיר והגיע לאקדמיה אחרי הכדורגל (למד משפטים, עו"ד כיום). "זה הגיע מהשכונה, מהסטנגה ברחוב בן מימון. אבא שלי, שהיה רופא, חלוץ הכירורגיה הפלסטית בישראל ולימים הפך לפרופסור ומנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בהדסה, תמיד אמר לי: 'כל מה שאתה עושה, תשתדל להיות הכי טוב'".
ונוימן באמת היה מהטובים ביותר, אפילו מצוין. חבר לחוליית הקישור האלמותית של בית"ר בשנות ה־70, יחד עם המאסטרו אורי מלמיליאן וויקטור לוי. "קראו לנו שלישיית 'שוקולד, מנטה, מסטיק'. השלמנו זה את זה. עם מלמיליאן היתה לי הבנה עיוורת. הוא באמת היה הגדול מכולם, כולל כולם. אחר כך הגיע אלי אוחנה ואי אפשר שלא להזכיר את שניהם בנשימה אחת. שניהם היו הגדולים מכולם".
ניסו לייצר מתח, בינך לבין אורי.
"לא היה ולא נברא. להפך, היינו חברים. היינו מתארחים ואוכלים האחד אצל השני. יש לנו אופי שונה, אבל זה השלים במקרה שלנו".
מה היה הסוד הגדול של בית"ר ירושלים האגדית בשנות ה־70?
"בהרכב הראשון שלנו היו לפחות תשעה ילידי ירושלים שצמחו במחלקת הנוער. היה לנו דנ"א של מועדון והמשכיות. לא היה לנו אגו בקבוצה, היינו חברים טובים ומאוד מאוחדים".
"אורי, אתה גמור"
כבר בגיל 15 ו־8 חודשים הוקפץ נוימן לבוגרים של בית"ר. הוא הפליא בגולים גדולים, במסירות זהב, בראייה והבנה טוטלית של המשחק, ותמיד ידע להגיע למשחקים הגדולים, כשכבש בשני הגמרים שבהם בית"ר ניצחה את מכבי ת"א (1976, 1979). אבל לאחר אוויר הפסגות וההצלחה הפנומנלית בבית"ר הגיעו גם רגעים רעים. בית"ר ירדה לליגה הארצית, ונוימן החליט לעבור למכבי ת"א. בדיעבד הוא מתוודה: "זאת היתה טעות. הייתי צריך להישאר בבית"ר. זה לא היה תלוי רק בי, כי אמרו לי במועדון שלא יכולים לשלם לי את מה שרציתי, אבל כיום אני יודע שבית חם לא עוזבים, אף פעם, גם לא לטובת כסף גדול".
נוימן היה גם בנבחרת ישראל. הוא נזכר בתקופה הקסומה ומתרגש: "דוביד שווייצר ז"ל אימן אותי גם בבית"ר וגם בנבחרת. הוא היה הגדול מכולם, היה לי שנים רבות כמו אב. אז באימון הנבחרת דוביד היה אומר לי: 'תבוא מירושלים ותנוח אצלנו בבית עם מושיק בני. אחר כך תבואו בערב יחד לאימון הנבחרת. הוא היה מאמן אגדה עם לב זהב. נשמה טהורה".
נוימן פנה לאחר הפרישה לקריירת אימון שידעה עליות וירידות. הוא לא יכול לשכוח את המשחק שבו אימן את בית"ר ת"א מול קבוצת נעוריו. "הקבוצה נקלעה למקום האחרון ונקראתי לדגל כדי להציל אותה. זה היה ב־1987 בעונה שבית"ר ירושלים זכתה באליפות. הגעתי לאימון של בית"ר ירושלים ואמרתי למלמיליאן: 'אורי, בשבת אתה גמור. אני שם לך שומר, מישהו שגם ינשך אותך. אורי אמר לי: 'לא, דני, אל תעשה לי את זה'. המשחק הסתיים בתיקו. שבתאי טורס ישב על מלמיליאן 90 דקות ולא נתן לו לזוז".
הכל בשביל הנכדים
נוימן היה גם פרשן שנים ארוכות. לדבריו, קיבל הצעה מראש הממשלה בנימין נתניהו לרוץ בליכוד אך סירב: "ביבי קרא לי ללשכתו. 'הגיעה שעתך לרוץ', הוא אמר לי. השבתי שאני לא ממהר לשום מקום ולכן אמשיך ללכת ושזה לא מעניין אותי. זה לא מתאים לאופי שלי".
מי מהשחקנים שאתה רואה כיום מזכיר לך את דני נוימן צעיר?
"עדי יונה. הוא מגלה ניצוצות ומשחק מצוין בתקופה האחרונה. גם מבנה הגוף שלו מזכיר אותי כשהייתי שחקן".
נוימן נשוי לאתי ומתגורר במבשרת ציון. הוא אבא לשלושה ילדים וסב לשמונה נכדים: "הם העיסוק המרכזי שלי. כל בוקר אני מתייצב אצל בתי ולוקח את הנכדים לגן ולבית ספר. אתי גם משקיעה בהם המון. אנחנו חיים בשביל הילדים והנכדים שלנו".
אתה בכלל מרגיש בן 70?
"אני מרגיש וחי כמו ילד בן 40".