"מכבי תל אביב ומנשנגלדבאך רצו אותי, אבל לא הסכימו לוותר עליי"

גידי דמתי לא יכול לשכוח את הטיסה הביתה מסיאול שבדרום קוריאה לפני כמעט 50 שנה, ומה שקרה כשהגיע לכרם התימנים.

"ניצחנו את דרום קוריאה 1:3 ואני כבשתי שני שערים. עלינו לאולימפיאדת מונטריאול ב־1976. בדרך חזרה לארץ הטייסים קראו לי לקוקפיט ועשו לי כבוד מלכים. בנתב"ג חיכו לי מאות מאוהדי שמשון תל אביב, חגגו איתי ולקחו אותי היישר לכרם ושם עשו לי חפלה ענקית כל הלילה. על המרפסות היו כרזות: 'גידי מלך השכונה'. מי לא היה שם - חופני, דקלון, איתן מסורי, כולם שרו ועשינו שמח עד הבוקר".

דמתי נזכר שהאימון הראשון שלו בקבוצה הבוגרת של שמשון תל אביב דווקא לא התחיל בשמחה גדולה. הוא מספר שקיבל סטירה כואבת ומשפילה מהקשר יאיר מדר ופרץ בבכי מר. לפני חצי שנה, כמעט אחרי 60 שנים, אותו שחקן שלח התנצלות למלך הבלתי מעורער של כרם התימנים.

"לא הבנתי למה הוא נהג כך", אומר דמתי ל"היום". "לפני כמה חודשים קיבלתי ממנו מסר מארצות הברית, שהוא מבקש להתנצל על כך. קיבלתי את זה, אני לא שומר טינה".

אליל הכרם

גדעון (גידי) דמתי היה האליל הכי גדול, השחקן הכי מוערץ, של כרם התימנים. הוא גדל שם והיה אליל אמיתי בכל דוכן פירות וירקות בשוק הכרמל הסמוך, בכל מסעדה, בכל רחוב וסמטה. כולם רק רצו לקבל ממנו חתימות, להצטלם איתו, להתהדר בנוכחותו.

"מגיל צעיר הייתי כל הזמן עם הכדור", משחזר דמתי, "בבית הספר, אחר כך בשכונה. האווירה בכרם הייתה כמו בקיבוץ. דלתות הבתים היו פתוחות. חזרנו הביתה ב-11 בלילה כמעט כל יום".

דמתי בן ה-74 אומר שהוא בפנסיה, אך עדיין עובד בקבלנות עבור עיריית תל אביב. הוא נוהג בטנדר, יש איתו עוד שני עובדים, והם מקבלים קריאות לפנות גזם, קרטונים ושאר דברים.

הוא תמיד היה חרוץ ומסביר שהוא עושה את זה "כדי לא להתנוון בבית". גם על המגרש לא היה שני לו במסירות התהומית שלו לקבוצה שלו. דמתי לא החסיר שום משחק של שמשון תל אביב במשך שנים ארוכות, הוא אחד משיאני ההופעות בליגה עם 519 משחקים.

חורף אחד, ביום גשום במיוחד, דמתי קדח מחום. "שכבתי במיטה עם 40 מעלות ולא יצאתי למשחק שלנו בנתניה", הוא משחזר. "האוהדים הגיעו אלי הביתה, שכנעו אותי להגיע למשחק למרות מצבי ונסעתי איתם ברכב פרטי. פתחתי בהרכב ויצאתי במחצית גמור לגמרי. היתה תקופה ששיחקתי שש שנים ברציפות בהרכב, עם שברים, דימומים, מה לא. אפילו עם זריקות וסדקים בצלעות עליתי למגרש".

שחקן של קבוצה אחת

דמתי כבש שערים בסיטונות. יותר מכל זכורה השישייה שהכניס לרשת של מכבי רמת עמידר, הישג שלאחריו קיבל ב"חדשות הספורט" את הציון 10.

הוא שיחק וכבש את כל שעריו (143) במדי שמשון תל אביב. הוא היה מחלוציה הבולטים והפוריים של נבחרת ישראל, בעיקר בשנות ה-70, וכבש במדיה שערים רבים. בשמשון שיחקו איתו משה (קיש) רומנו האימתני, יואל מסוארי, יגאל הילל, אפרים ארביב, דוד שוקיאן ז"ל, ג'ורג' בורבה, בני דמתי (אח של גידי), אלי כהן, ניסים ברדה, אבינועם עובדיה ואחרים.

אני שואל את דמתי האם לא חש פספוס ששיחק כל הקריירה רק בשמשון תל אביב. "יש בזה גאווה גדולה ואולי גם פספוס. תשמע, לא הסכימו לוותר עליי. היו לי הצעות גם מבורוסיה מנשנגלאדבך האגדית, מכבי תל אביב, בית"ר תל אביב וקבוצות אחרות. עמי פזטל ז"ל, היו"ר המיתולוגי של הקבוצה, ובן ציון יהודאי ז"ל, ממייסדי הקבוצה, נתנו את הנשמה למועדון ולא היו מוכנים לשמוע על כך".

"מנור סולומון מזכיר לי את עצמי"

אחרי שפרש ממשחק פעיל היה גם מאמן בכמה וכמה קבוצות, כולל אפיזודה קצרה בשמשון. דרכו לא צלחה במשרת המאמן, בניגוד להצלחתו כשחקן, ולדבריו "כבר 20 שנה אני בנתק מהמקצוע. ידעתי לעשות סוויץ' בחיים כמו שצריך. אני נהנה מאוד להיות עם המשפחה שלי, עם ארבעת ילדיי ותשעת נכדיי. אנחנו עושים ארוחה משפחתית גדולה בערב שבת, כיף לנו מאוד ביחד".

אני שואל אותו אם לא כואב לו על כך ששמשון הפכה לקבוצה די זניחה בכדורגל הישראלי ונמצאת כעת בליגה א'. "בטח שזה כואב לי", הוא עונה. "לפני גיל 6 כבר הייתי שם ושיחקתי בה כל חיי. אני עדיין נהנה מאוד מאהדת הקהל שם. הגעתי לאחד המשחקים והקהל קיבל אותי בקריאות 'ז'ורז'יניו, זו'רז'יניו'. זה היה כיף אמיתי עבורי".

הוא נשוי כמעט 60 שנה למרי (מרים), שאותה הכיר בבית הספר היסודי. "ישבנו אחד ליד השני בכיתה", הוא זורח. "בגיל 16 למדתי לנסוע על אופנוע, נפגשנו ליד המסעדה של אבא שלה, שם היו עושים על האש והיה הפלאפל הכי טעים בעיר. קבענו לנו פגישה. מאז הכל היסטוריה ואנחנו ביחד עד היום".

לפני שאנחנו נפרדים אני שואל את גידי מה חסר לו בכדורגל הישראלי. "אין מספיק דריבליסטים בכדורגל שלנו", הוא אומר. "אנחנו היינו הרבה יותר זמן עם הכדור כשהיינו צעירים, וזה מאוד עזר לנו בטיפול בכדור". הוא מאוד נהנה לשחק בנבחרת ישראל, ובעיקר עם אורי מלמיליאן: "הוא ממש ידע לתת כדורים ולשלוח אותי על עיוור".

ואיזה כדורגלן כיום מזכיר לו את עצמו בכל זאת? "אני חושב שמנור סולומון. הוא מצוין, זריז, ויש לו דריבלים מעולים".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות