"סירבתי לליכוד, בתקופה כזו הייתי תומך בכל ממשלה - גם משמאל"

דודו אוואט הוא אחד מגדולי שוערי ישראל ובעל מספר ההופעות הגדול ביותר בנבחרת ישראל - 78. מאז שפרש, רק דבר אחד חסר לו.

"יש חיים אחרי הכדורגל. אני חולה כדורגל, מת על כדורגל, אבל אין לי את הדחף הזה לשחק עכשיו במגרש כזה או אחר", אומר אוואט ל"היום". "פרשתי בלב שקט ואין בי חצי חרטה אפילו, חוץ מהנבחרת. אני רואה משחקי נבחרת ואומר ששם הייתי רוצה להיות: לעמוד שם בהמנון הלאומי, לשיר אותו. אין דבר שריגש אותי יותר מזה בחיים".

"הייתי נרדם באוטובוס"

הוא היה בכל המגרשים הגדולים בספרד. עשה קריירה מפוארת. עצר ומנע גולים מהשחקנים הכי גדולים בעולם. ועדיין, הוא אומר שעם כל הכבוד לכל, הוא לא שוכח לעולם מאיפה הגיע והיכן צמח. הוא גדל בנצרת עילית, כיום נוף הגליל. מגיל צעיר כבר ראו בצפון, באזור העמקים, שגדל להם שם שוער פנומנלי.

"היה לנו משחק בגביע נגד מכבי חיפה", נזכר אוואט בן ה-48, "הייתי אז שוער בנערים ג' בנצרת עילית והעלו אותי בגביע לנערים ב'. בדרך כלל משחקים כאלה היו מסתיימים ב־17:0 לחיפה. הפסדנו רק 1:0 לקבוצה של המאמן אשר אלמני האגדי ז"ל. למזלי הוא ראה אותי, ומכבי חיפה רצו שאעבור אליהם".

זה הגיע עד ראש העיר של נצרת עילית. אף אחד בעיר הצפונית לא רצה לשחרר את היהלום שלהם, אך לבסוף אוואט מצא את עצמו נוסע כל יום בכמה אוטובוסים לאימונים בחיפה.

"הייתי בן 15. ביליתי שעות באימונים ובתחנות האוטובוסים. אכלתי שם פלאפל ונרדמתי לפעמים גם בתחנה וגם באוטובוס חזרה הביתה. הנהג היה מעיר אותי ממש ב-12 בלילה ומבקש ממני לרדת ליד הבית".

הילד הזה צמח ובגר והפך לשוער מצטיין. הוא לקח אליפויות עם הפועל חיפה ומכבי חיפה, ואת רוב הקריירה המזהירה שלו עשה בליגה הספרדית. אוואט הצטיין גם שם, והגיע לשיאו בקבוצת מיורקה שהגיעה עד למקום החמישי בליגה, כשהוא ספג באותה עונה (2009/2010) פחות שערים רק מהקבוצות שסיימו בשלושת המקומות הראשונים.

אני שואל אותו למי הוא עצר יותר בעיטות, לליונל מסי מברצלונה או לכריסטיאנו רונאלדו מריאל מדריד. "מסי הבקיע נגדי יותר", הוא מספר, "לרונאלדו עצרתי יותר אבל גם הוא היה פנומן. ברצלונה בתקופה שלי הייתה מפחידה. היה מדכא לשחק נגדה. הם היו מגיעים להזדמנויות וכבשו כמעט מתי שהם רצו. למרות שגם ניצחתי אותם, היה בלתי אפשרי לשחק מולם".

התחרות הנצחית

אוואט היה גם שוער נבחרת ישראל שנים ארוכות. הוא נאבק על האפודה מול ניר דוידוביץ', אחרי שהשניים התחרו על המקום בשער גם במכבי חיפה. מה לא אמרו על המתח, התחרות, אולי אף מעבר לכך, בין השניים.

"אני מאוד אוהב את ניר ברמה האישית ואהבתי אותו תמיד. אני חושב שהוא היה שוער אגדי, באמת משהו בלתי רגיל מבחינת הגמישות שלו, האינסטינקטים, הנוכחות שלו. כן, היה בינינו מתח והיינו מדברים על זה. זה קרה כי שנינו רצינו לשחק והיה מתח מי יהיה שוער ראשון. היה גם איזה ציטוט שלי בתקשורת, כי הגיעה אליי איזו שמועה שאמרו עליי משהו והתקשורת עשתה מזה רעש. היריבות בינינו בנתה את שנינו, ניר עשה קריירה מפוארת, ולדעתי בלי הפציעות הוא היה מגיע לשחק בליגות הבכירות באירופה. תמיד כיבדנו זה את זה".

מה הרגשת כשייצגת את נבחרת ישראל?

"מעולם לא התרגשתי כמו בנבחרת ישראל. שיחקתי בברנבאו, בקאמפ נואו; לא מסי, לא רונאלדו, שום דבר אחר לא נגע בי כמו לעמוד ולשיר את 'התקווה' לפני משחק נבחרת. זה היה החלום הגדול שלי בתור ילד".

מה דעתך על היורשים שלך בנבחרת ישראל? למה אנחנו סופגים כל כך הרבה שערים?

"לדעתי דניאל פרץ ועומרי גלזר הם שוערים ברמה גבוהה מאוד. אני לא חושב שרמת השוערים בנבחרת ירדה. הבעיה היא ששניהם לא משחקים בקבוצות שלהם וזה משפיע מאוד על שוערים, על הביטחון שלהם. אתה מאבד את השליטה ברחבה, את חדות התגובה שלך, קשה מאוד לשמור על כושר משחק בלי לקבל דקות על המגרש, לשמור את קריאת המשחק. התקופה הכי ארוכה שלא שיחקתי היתה שלושה חודשים. דניאל פרץ לא משחק כבר שנה וחצי. זה עולם אחר, מאוד משמעותי ומשפיע".

אתה יכול להשוות את פרץ וגלזר לרמה שלך ושל דוידוביץ'?

"אני חושב שכן. הם שוערים טובים, מודרניים ויציבים שהוכיחו את עצמם. אפשר לשים אותם בשורה אחת עם בוני, ניר, רפי כהן ואיתי. יש פה שוערים אדירים, אבל הם צריכים להרוויח את זה בחזרה".

מה יהיה עם הקריירה של דניאל פרץ? הוא כמעט לא משחק.

"דניאל הוא טאלנט. זה באמת סיפור מהאגדות שבאיירן מינכן קנתה אותו, אבל כעת הוא שוער שני בהמבורג ולדעתי במצב כזה הוא צריך להיות יותר מחוספס, להילחם. אני במצב כזה הייתי נלחם, מדליק את השוער הראשון. אמנם צריך לשמור על קולגיאליות, אבל רק אחד יכול לשחק אז לפעמים צריך מרפקים, אין מה לעשות".

אוואט, בכנות האופיינית לו, אומר שלא שיחק "בנבחרת מצליחה". "היו לנו יותר כישלונות מאשר ניצחונות, הפסדים כואבים". הוא מציין את אלי גוטמן, אברהם גרנט, גם את דרור קשטן ושלמה שרף, כמאמנים שמאוד השפיעו עליו בקבוצות ובנבחרות ששיחק בהן.

הוא סבור שהבעיה הכי גדולה של הנבחרת בקמפיינים האחרונים הייתה ש"ניסינו יותר מדי לשחק כדורגל פתוח, התקפי, מהנה, ולא שיחקנו טקטי. רן בן שמעון נפל לעניין הזה. נכון שיש לנו שחקנים מוכשרים ביותר, אבל לחשוב שאנחנו יכולים לשחק מול נורבגיה, מול איטליה, פנים מול פנים, זו טעות. התפקיד של מאמן, של השחקנים, זה להביא תוצאות. אנחנו יותר מדי מתחשבים במה יגידו אחרי, איזו ביקורת תהיה, וכאן הנפילה שלנו".

אוואט עסוק מאוד מאז שפרש. הוא קורא לעצמו "מתווך", ועובד עם שחקנים ועם סוכנים גדולים בספרד. הוא גם פרשן בערוץ הספורט, ועד המלחמה גם היה בערוץ 14. הוא לא מסתיר את דעותיו הפוליטיות ואומר שגם קיבל הצעות להיכנס לפוליטיקה, אך דחה אותן.

"היו לי הצעות, גם מהליכוד, אך זה רחוק ממני. אני מאוד ימני בדעות שלי, ואחרי 7 באוקטובר אני עוד יותר ימני. אני לא חושב שאני תומך בביבי, אלא תומך בממשלה. גם אם הייתה ממשלת שמאל, בתקופה המאתגרת הזאת הייתי תומך בה".

חי על הקו

אוואט היה נשוי 18 שנים, ושלושת ילדיו חיים בספרד. יש לו בית במיורקה, והוא מגיע לשם אחת לחודש להיות עם ילדיו ולשם עיסוקיו שם. "אני אבא מאוד מעורב. אנחנו מתראים המון וכל הזמן בקשר. הם גם באים לישראל. לאחר שהתגרשתי הייתי שש שנים בזוגיות", מספר אוואט. בשלוש השנים האחרונות הוא מגדיר את עצמו רווק.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"כל החיים הייתי בזוגיות. החלטתי בשנים האחרונות שאני רוצה זמן לעצמי. זה לא שאני הרווק האולטימטיבי. לא יראו אותי במועדונים מבלה כל יום. עכשיו טוב לי, אבל באופי אני אדם מאוד זוגי ואני חושב שזה לא יהיה לעוד הרבה זמן".