בעוד חצי שנה עודד מכנס, מגדולי החלוצים של הכדורגל הישראלי בכלל ומכבי נתניה בפרט, יחגוג את יום הולדתו ה־70.
לדבריו, אמו נתנה לו את שמו "כדי שאעודד אותה", אבל עם אינספור שערים הוא הצליח לעודד, לשמח ולהטריף עיר שלמה, שלא שוכחת אותו לרגע: "אני מאוד אוהב לערוך קניות בשוק, מכירים אותי שם היטב והתחושה מאוד חמה ונעימה. מכירים אותי בכל הארץ. אתה לא מאמין כמה ברכות אני עושה עד היום לבר־מצוות, חתונות ובכלל. מי לא מבקש ממני: ח"כים, מפקדי טייסות".
גם ראשת העיר מרים פיירברג, שהלכה לעולמה בסוף השבוע, הכירה והוקירה אותו, ומכנס נפרד ממנה בעצב: "זו אבדה גדולה לעיר. היינו בקשר רצוף וקרוב. אהבנו מאוד זה את זה. מרים מאוד אהבה ספורט וקידמה את העיר מבחינה זו. היא הייתה אוהדת מושבעת של מכבי נתניה, ואותי אישית מינתה לדירקטוריון הספורט שהקימה".
עודד היה מכונת שערים (196 רק בליגה) וכוכב של מכבי נתניה הגדולה של שנות ה־70 ותחילת שנות ה־80, ומספר שגם אבא שלו, אריה, היה שחקן מצוין וקפטן הקבוצה בעבר. הוא אף אימן אותו ואת אחיו, גד, בקבוצת הנוער. "אבא לקח אותנו המון לחוף הים, ושם אימן אותנו מגיל צעיר. שיחקתי חלוץ, וכל שנה נתתי 40-50 גולים. גם גדי (מגן ימני אגדי) היה חלוץ עד הנוער ונתן המון גולים".
לבוגרים עודד עלה כבר כתלמיד תיכון, וזכה עם נתניה באליפות בעונתו הראשונה. "שלושה מחזורים לסיום הליגה, נכנסתי בדקה ה־70 במשחק מול מכבי ת"א", הוא משחזר. "הייתי בן 17 וחצי. נתתי גול, ניצחנו ופתחנו פער ממכבי. הכותרת הייתה אז 'מכנס נכנס והכניס'. זה היה משחק וגול מאוד משמעותיים עבורי".
טרמפ ב־2:00 בלילה
מהר מאוד הפך מכנס לשם דבר בקבוצת היהלומים ששלטה אז בכדורגל הישראלי, יחד עם מוטל'ה שפיגלר הגדול, האח גדי, דוד לביא, מושיקו גריאני ז"ל ואחרים. הוא זכה עם מכבי נתניה בארבע אליפויות ובגביע מדינה אחד (שבו גם הבקיע מבישול של גדי). מכנס גם זכה ארבע פעמים בתואר מלך השערים ושלוש פעמים בתואר כדורגלן העונה - שיא שלא נשבר עד היום. כשהוא נשאל על שיא אחר שאיבד לאלון מזרחי, מלך השערים בכל הזמנים בליגת העל, הוא עונה בשלווה: "לא. כל שיא נועד שישברו אותו. כל הכבוד לאלון מזרחי".
מכנס היה גם בנבחרת ישראל, אך שם דווקא לא רווה נחת ולא הרבה לשחק ולכבוש. יש לו הסבר מעניין לכך: "למאמן דוביד שווייצר היה את התגלית שלו, ויקי פרץ, את גידי דמתי, שהיה קפטן, ואת הבן שלו, מושיק. רק כשהוא היה חולה נכנסתי להרכב - וגם כבשתי בשני משחקים ברצף במוקדמות גביע העולם. איך שמושיק החלים, הוא חזר להרכב".
זה היה לך קשה?
"כן, זה ביאס אותי. היום זה לא היה קורה. הייתי 15 שנים בנבחרת, אבל לצערי באמת לא שיחקתי הרבה, גם כשהייתי בשיא הכושר שלי והבקעתי המון גולים בנתניה".
גם עם עמנואל שפר האגדי, בקדנציה השנייה שלו בנבחרת, היה לך תאקל ביזארי.
"התכנסנו במכון וינגייט, ויצאנו משם להצגה בתל אביב עם בנות הזוג. בסוף הייתי צריך להחזיר את עינת, אשתי, לנתניה, והצטרפנו למכונית של שרגא בר ז"ל, שהחזיר את בת זוגו. שפר ראה אותי עושה כך, זעם על זה שנסעתי, והחליט בו־ברגע שאעזוב את וינגייט ואת הנבחרת. נאלצתי לצאת באישון לילה לכביש החוף, ופשוט עמדתי שם וניסיתי לתפוס טרמפ הביתה. רק בסביבות 2:00 בלילה עצרה לי מונית ולקחה אותי".
מה אתה חושב על הנבחרת היום, היא יכולה לעלות לטורניר גדול?
"אני תמיד מאמין שנגיע שוב לטורניר גדול, אבל זה יהיה מאוד קשה. הליגה פה לא מספיק חזקה, ואנחנו חייבים שכמה שיותר שחקנים ישחקו בליגות הבכירות באירופה. הקצב שם אחר, הרמה הרבה יותר גבוהה וזה יכול מאוד לקדם אותנו".
מחנך את הדור הבא
בשיא הקריירה שלו, מכנס זכה להתעניינות רבה מצד מקבוצה בכירה בצרפת. "יו"ר הקבוצה, יצחק לנד, לא הסכים בכלל להיפגש איתם", משחזר מכנס. "הוא פחד שיהרגו אותו בעיר", הוא צוחק. ואכן היה מדובר בהערצה ענקית, גם לשאר חבריו בקבוצה: "לכל אימון ב'קופסה' היו מגיעים 500 איש. בכל מקום שהייתי מגיע אליו היו רוצים ממני חתימות, תמונות - הכל".
למה מכבי נתניה לא מצליחה לשחזר את ימיה הגדולים?
"היום הכל בנוי על כסף גדול. שנים ארוכות לא היה במכבי נתניה מספיק כסף. שחקנים טובים נקנו על ידי מועדונים יותר עשירים, וככה מאוד קשה להצליח. אני מאוד מקווה שהבעלים החדש ישקיע הרבה כסף ושנתניה תחזור לקדמת הבמה".
אתה מגיע למשחקים?
"כן. למשחקי הבית של הקבוצה, בהחלט".
אתה פוגש שם את שפיגלר הגדול, אחרי שאמרו שיש ביניכם מתח?
"ברור, אנחנו אומרים שלום. הוא היה מאמן שלי בעונה גדולה שלנו, שבה זכינו באליפות חמישה מחזורים לסיום העונה. ולא, לא היה בינינו שום מתח. תמיד כשאנחנו מתראים הכל בסדר".
חוץ מאפיזודה קצרה במכבי נתניה, מכנס לא פנה לקריירת אימון אחרי שפרש מהמשחק ב־1990. הוא כן הבעלים של בתי ספר יוקרתיים לכדורגל, שמהם צמחו שחקנים מוכשרים כמו שלומי ארבייטמן, אייל גולסה ואחרים. "בשיא היו לי 5,000 ילדים ובני נוער במרכזים שלנו", הוא מספר. "לחנך דור צעיר, לקדם אותו, להכשיר בכלל לחיים - זו שליחות גדולה, וזה גורם לי להמון סיפוק. בכל יום אני מגיע לבית הספר שלנו לכדורגל בבית יצחק ומאוד נהנה מהפעילות הענפה".
מכנס היה גם פרשן בטלוויזיה לא מעט שנים, אך לפני כשנתיים החליט שמספיק לו: "לאשתי ולי יש שלושה ילדים וחמישה נכדים. החלטתי שאני רוצה להקדיש את השבתות למשפחה. אני מאוד נהנה מהנכדים שלי. אני גם עובד קשה במנהלת הליגה בפיקוח על מחלקות הנוער".
הייתה לך כמיהה שילדיך ילכו בעקבותיך?
"כן, אבל זה לא עזר לי. שני הבנים הלכו בדרכם, ואני גאה בהם. לפעמים דווקא הבת שלי מזכירה שהיא שיחקה כדורגל. אנחנו משפחה מלוכדת וחמה".