סלובודן דראפיץ' הוא אחד המאמנים הכי ותיקים ומנוסים בכדורגל הישראלי. ברזומה שלו כמאמן ראשי כבר נמצאות בית"ר ירושלים, מכבי נתניה, הפועל תל אביב, עירוני קריית שמונה, בני סכנין ובני ריינה – ממנה פוטר העונה לאחר שישה מחזורים בלבד. כעת, כשהוא ללא קבוצה, דראפיץ' שיתף בראיון מיוחד ל"ישראל היום" בחוויותיו בתקופה הקצרה תחת סעיד בסול, הגישושים מצד מכבי חיפה, התקופה הקשה בסכנין, ה"עניין" מברייטון, ה"מכירה" של שחקני הפועל תל אביב וה"קרקס" בבית"ר ירושלים.
מה לא עבד בבניי ריינה?
"בקיץ הסוכן שלי דיבר עם בני ריינה, אבל אז מישהו חזק במכבי חיפה אמר לי לחכות להם ושאני מאוד מוערך אצל יעקב שחר ועוזי מור. החלטנו לעצור את המשא ומתן עם ריינה כדי לראות מה קורה בחיפה. הם אמרו לנו ששום דבר לא בטוח ושנחכה שבוע. אמרתי להם שאתן לזה שבוע אבל לא יותר, ובסופו של דבר הם הלכו על דייגו פלורס.
"לכל בעל בית אופי משלו. סעיד בסול הפך את בני ריינה מקבוצה של חברים בליגה ג' לליגת העל תוך חמש שנים ואפילו לפלייאוף העליון. זה יכול לגרום לך לחשוב שאתה גאון כדורגל וש'יעלה' לך. זה מה שקרה, היה לו מה להגיד על כל דבר.
"היה שיתוף פעולה איתו, אבל כן היה לי קשה יותר להביא שחקנים מאשר מול בעלי בית אחרים. שיחקנו בלי התקפה, היו לנו בסגל חמישה שחקנים מקבוצת הנוער שמשחקת בליגה השלישית. בנינו את הקבוצה לאט והייתי צריך לעמוד על שלי, אבל בסוף לי נמאס מההתנהלות ולהם נמאס ממני".
אתה חושב שיכולת להצליח במכבי חיפה?
"צריך לזכור שהגעתי לבית"ר ירושלים מבית"ר תל אביב רמלה מהליגה הלאומית, כשאף אחד לא הכיר אותי. קיבלתי בוז מ'לה פמיליה' והיום אנחנו מאוהבים אחד בשני. שיחקנו את הכדורגל הכי יפה בליגה וסיימנו במקום השלישי. אנשים אומרים 'מה דראפיץ' יכול לעשות במכבי חיפה?', אבל כל הצעירים שמשחקים שם היו שחקנים שלי.
"שם הכל יותר מאורגן, יש לך דובר, צוות ושחקנים מוכשרים - זה יותר קל. מצחיק לשמוע שאומרים שאני לא יכול לאמן בקבוצה גדולה, אני עובד 15 שנים בליגת העל. יכול להיות שזה בגלל שאני לא צבעוני ולא אוהב להתראיין".
הנבחרות הצעירות זה משהו שיכול לעניין אותך?
"מאוד. הייתה לי הזדמנות כשהייתי בקריית שמונה להגיע לנבחרת האולימפית, אבל אז קפצה אופציה להגיע להפועל באר שבע בתקופה שאליניב ברדה לא ידע אם הוא רוצה להמשיך לאמן בגלל העניינים הבריאותיים – והחלטתי לחכות קצת. הרגשתי שלא הגיע הזמן שלי עדיין לנבחרות ושאני רוצה לאמן בקבוצה גדולה, אבל בסוף זה נפל, החיים בסוף בנויים מהחלטות".
אז מה החשיבה שלך קדימה?
"אני מאוד אוהב את הנבחרת ורוצה לעזור לכדורגל הישראלי להיות הרבה יותר טוב, אבל לפעמים אני מרגיש שבא לי לאמן קבוצה גדולה. אתה יכול למצוא קבוצה מהליגה הלאומית שיש לה שאיפות ובעל בית שיכול להציג לי את הראייה שלו קדימה, אני לא פוסל שזה ידליק אותי. במכבי נתניה לדוגמא, הגעתי לליגה הלאומית במינוס 9 נקודות – אבל אני ראיתי פוטנציאל, הראו לי שסומכים עלי, ועלינו לליגת העל ובפער".
בוא נחזור לתקופה בסכנין. אימנת שם כשהתחילה המלחמה וכשבנך לוחם ביחידה מיוחדת - והקהל שרק בוז בהמנון.
"הגעתי לבני סכנין לפני המלחמה, אבל ב-7 באוקטובר הבית שלי השתנה. הבן שלי בעזה, אני לא ישן בלילות ופתאום הראש שלי לא היה בכדורגל. ראיתי את מוחמד אבו יונס, מבעלי הבית הכי טובים שהיו לי, נלחם על המועדון, וצריך לזכור שיש עליהם לחצים משני הצדדים.
"הוא אמר לי שהוא מגנה את האוהדים ששורקים בוז ושהוא עובד על הדו-קיום - זה מפעל החיים שלו. הוא אמר לי 'אם אתה תעזוב אותי, הכל ילך לי לפח' ובזכות זה נשארתי, אבל עם הזמן זה היה יותר קשה. מי שעובד בתקופה כזו עם ערבים ישר מקוטלג כ'שמאלני' או 'קפלניסט', זה היה מאתגר".
בעבר היית במקום הראשון בהימורים ברשימת המועמדים לאימון ברייטון. מה קרה שם?
"הפרסום היה משוגע, אבל זה לא עזר לי", הוא צוחק. "בתקופה הזאת כולם ידעו שרוברטו דה זרבי הולך, ותהו מי יבוא במקומו. הבעלים שמר את הקלפים קרוב - ופתאום ראו אותי ואת בירם כיאל כשהיינו בהשתלמות. ראו שעשיתי סיבוב במתקן, שהייתי ביציע הכבוד, ואז הם התעניינו והתחילו לשאול מי אני. ככה הכל נוצר. בפועל לא היו דיבורים. לקחתי את זה כמחמאה, אבל זה לא הגיוני להגיע מבני סכנין לברייטון".
אל הפועל תל אביב הגעת בתקופה קשה, אבל לא הצלחת להוציא את הקבוצה מהבוץ.
"הכל התחיל כשעומר בוקסנבוים התקשר אלי, הוא אמר שיש הרבה שחקנים ותיקים שהם רוצים לשחרר והמון צעירים מוכשרים, שאנחנו לא נוכל לעשות שינויים עד ינואר ושננסה לצבור כמה שיותר נקודות עד אז. מה שקרה שם זה שחדר הלבשה לא היה שלי. השחקנים הוותיקים, שהיו דומיננטיים, ידעו שהם עוזבים ויצרו אווירה לא בריאה. אחרי ה-6:0 לבאר שבע כבר הרגשתי שאין חדר הלבשה. אני לא אגיד דברים קשים כמו 'השחקנים מכרו', אבל הם לא היו שם, הם רצו שיבוא מאמן אחר. למחרת אני ובוקסנבוים הודענו שסיימנו. אני מצטער שהקדנציה הסתיימה ככה".
בקדנציה השנייה בבית"ר ירושלים חזרת וזה לא עבד, אתה מרגיש פספוס?
"בהחלט. זו הפעם הראשונה שאני אומר את זה - לא כל כך שמחתי לחזור לבית"ר בתקופה הזאת. היה לי חוזה טוב במכבי נתניה, אבל אז הגיעה הקורונה. לאייל סגל היו קצת בעיות בעסקים והחוזה שלי היה מאוד גבוה. משה חוגג פיטר את רוני לוי ורצה להחזיר אותי, וגם האוהדים שמחו שאחזור. ראיתי את הסגל וידעתי שיהיה קשה להצליח, אבל ברגע שחוגג פנה לסגל לא היה לי מה לעשות, כי בתקופת הקורונה היה חוק שאמר שאם אני מסרב למעבר - סגל יכול לפטר אותי בלי פיצויים.
"ידעתי שאני לא שלם עם הסגל של בית"ר והלכתי בכל זאת. היו הרבה שחקנים מצוינים, אבל לא קשורים אחד לשני. חוגג הביא לקבוצה צלמים, ממש כמו 'גולסטאר', היה קרקס סביב הקבוצה שאני ממש לא אהבתי. אני מעריך את חוגג על מה שניסה לעשות, אבל זה לא היה בכיוון. הכל היה שכונתי, היינו עושים אסיפות ופתאום היו מצלמים אותנו. באיזשהו שלב לא יכולתי יותר ועזבתי".
אתה רואה את עצמך חוזר לסגירת מעגל במכבי נתניה?
"אני מרגיש שהייתי שותף לבנייה של המועדון. כשהגעתי בליגה הלאומית, לקחתי את השחקנים לצבוע את המתחם. לא היו רשתות, היו חובות בביטוח לאומי - בנינו קבוצה מכלום. אף אחד לא רצה להתקרב, אפילו אייל סגל הגיע למכבי נתניה רק כי אני הייתי שם. אני גם הבאתי למכירות של דיא סבע, עלי מוחמד, גבי קניקובסקי, עומרי גאנדלמן ועוד, וזה הכניס למועדון המון כסף".
לקראת סוף הראיון סלובודן קיבל שיחה לא צפויה, שאף עשויה לרמוז על היעד הבא שלו - יעד מפתיע במיוחד: "לפני כמה ימים התקשר אלי מנהל מקצועי של קבוצה בארגנטינה ושאל אותי אם יש לי דרכון סרבי, אמרתי לו שכן. הוא שאל אותי אם בא לי להגיע לארגנטינה, אז אמרתי לו שאין לי בעיה, אני אוהב את הכדורגל הארגנטינאי. הוא אמר לי שבעוד שבוע הוא מגיע לארץ ושאנחנו נדבר, אבל אני פתוח לגמרי אם יש משהו מעניין".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו