אורי מלמיליאן, אגדה ירושלמית, הסמל הגדול של בית"ר ירושלים, לא היה יכול לעצור את התרגשותו. אחרי יותר מעשור, הוא חזר בשבוע שעבר לאצטדיון טדי לכבוד 90 שנה למועדון ועלה יחד עם חבריו הוותיקים לדשא במשחק של בית"ר נגד הפועל באר שבע.
"מאוד התרגשתי. להיות בטדי עם 30 אלף איש זו אווירה מדהימה. אי אפשר להפסיק לחיות ולהתלהב מהמשחק. נהניתי מאוד, חוץ מהתוצאה (באר שבע ניצחה 0:1)". כבר שנים ארוכות שמלמיליאן בן ה־68 לא בתחום, ואין בו געגוע, כך הוא מעיד בראיון מיוחד ל"ישראל היום". "הכל מבחירה אצלי. יש לי את האופי הזה לדעת להתנתק. זה לא מגיע מכעס חלילה, ואני מאוד שלם עם זה. בכלל, להגיע היום למגרש כדורגל זה עניין של 6-5 שעות עם כל הפקקים. צריך הרבה הכנה בשביל לראות משחק ביציע".
אני שואל את אורי אם הוא צופה במשחקים מהבית. "בוודאי", הוא משיב, "אני לא מחמיץ משחק של בית"ר. בית"ר זה הנשמה, זה בנפש שלי. כבר בגיל 13-14 הייתי מקפל עם האפסנאי של הקבוצה תחבושות ומה לא. אני רואה את המשחקים של בית"ר מהבית וחי אותם. אני אוהב מאוד את בית"ר וגם את ברצלונה. אם המשחקים שלהם נופלים ביחד, אז ברור שאני צופה במשחק של בית"ר".
"הייתי מקלל במגרש"
מלמיליאן הוא איש טוטאלי. כך היה גם כשחקן וגם כמאמן. "אני 24/7 בכל דבר שאני עושה. כך גם כשאני סוגר פרק בחיי. שנה לפני שפרשתי כשחקן, הרגשתי שאני כבר מקיא מזה. שאני לא יכול יותר. אמרתי לעצמי אורי, די, מספיק. אין לי שום געגוע לזה. לא תשמע אותי אומר שבדור שלי היה ככה וככה. זה לא אני. תודה לאלוהים שבו אני מאמין כל כך שהכניס בי את התכונה הזאת להמשיך הלאה. אני יודע כמה קשה לשחקנים אחרים שפרשו, ואצלי זה פשוט לא קיים. מה שהיה היה מצוין, ומתקדמים הלאה".
היו לך כל כך הרבה רגעים קסומים כשחקן, תן משחק אחד שהיה הכי מרגש עבורך.
"גמר הגביע ב־1976, בו ניצחנו את מכבי תל אביב 1:2 (מלמיליאן כבש את שער הניצחון). שם התרוממנו. הפכנו לבית"ר הגדולה והמוכרת".
מלמיליאן אומר שהיה תמיד מודע להערצה סביבו. להילה הענקית שצבר בקרב אוהדי בית"ר ובכלל ברחוב הספורטיבי ומעבר לו בישראל. הנער משכונת ממילא הפך לאליל ספורטיבי, אך הוא מדגיש שלא גבה ליבו מכך. "אני לא הולך ואומר לעצמי 'אני אורי מלמיליאן הגדול'. אני לא מאמין באנשים גדולים. כולנו שווים. אני כמו כולם. זה לא בא מצניעות. זה מגיע מגישה בריאה לחיים".
אני שואל אותו איך הוא תמיד מוקפד כל כך. מעולם לא דרש או הסתנוור מאור הזרקורים. "במגרש הייתי מטורף, משוגע, חי את המשחק. אפילו קיללתי על הדשא. אבל מחוץ למגרש זה עולם אחר. הייתי טוב במקצוע שלי כמו שאחרים במקצוע שלהם. אני ושלום תקווה, איתו אני בקשר קרוב, תמיד אומרים לעצמנו שאנחנו בכלל לא זוכרים שהיינו שחקנים".
הקשר עם אלי אוחנה
מלמיליאן היה גם מאמן אחרי שפרש. הוא אומר שבכלל רצה להיות מנג'ר, מנהל־על ספורטיבי, אך לבסוף מצא את עצמו על הקווים בקבוצות שונות, כולל קבוצת נעוריו.
"גם לזה אני לא מתגעגע וזה לא חסר לי. 4-3 שנים אחרי שהפסקתי לאמן עוד קיבלתי פניות מקבוצות שונות, אך מאז זה נפסק. אני אוהב את השקט שלי, אני בחופש". הוא קיבל גם הצעות שונות להיות פרשן במשחקים, אך דחה אותן. הוא מסביר שהוא פשוט לא אוהב את זה ומשתדל תמיד בחייו לעשות רק מה שהוא רוצה.
שמרת כל השנים על קשר טוב עם אלי אוחנה. שניכם הפכתם לסמלים ענקיים של בית"ר. גם עם דני נוימן חברך לקישור המיתולוגי של בית"ר.
"אלי אוחנה זה אדם מדהים. מי שלא מכיר מפספס נפש מיוחדת כל כך. גם דני נוימן הוא חבר טוב, אני בקשר עם כולם. עם יוסי אברהמי, ויקטור לוי, אופיר שמואלי, חנן אזולאי ויוסי מזרחי. עם יוסי הייתי עושה חוזים ביחד. היינו חותמים על אותו חוזה לשלוש שנים. כולם אנשים נפלאים ומאוד מיוחדים עבורי".
מלמיליאן כיכב גם בנבחרת ישראל. היו לו ראיית משחק פנומנלית ובעיטות עונשין מסובבות ומדויקות להפליא. מספר 8 בצהוב־שחור ובכחול־לבן של הנבחרת מסביר מה לדעתו נחוץ כדי שאולי נצליח לעלות לטורניר גדול בעתיד. "אני מקווה שנגיע לטורניר גדול. אני חושב שאם שחקני הגנה שלנו ישחקו באירופה, הסיכוי שלנו לעלות יגדל מאוד".
איך אתה רואה את מצב הנוער שלנו ופיתוח דור העתיד?
"אני חושב שאין מספיק טיפול בכדור. זה מאוד משמעותי ומשפיע על איכות המשחק והטכניקה. יש אימונים של שעה וחצי אבל גם זה לא הכל עם כדור. אני זוכר כמה אנחנו שיחקנו בשכונות. כמה היינו נוגעים בכדור".
מה עוד שונה היום מהתקופה שלך?
"אני חושב שבעיקר האצטדיונים. זה עולם אחר. אתה מגיע היום למגרשים מפוארים עם 30 אלף צופים. זה מעניק קצב אחר, אנרגיה, הכל מאוד תוסס וחי".
מה אתה חושב על מעמד המאמן היום בכדורגל הישראלי?
"זו באמת רעה חולה של הכדורגל הישראלי. צריכים לתת למאמן לעבוד. אי אפשר אחרי שלושה מחזורים לא מוצלחים מייד לפטר. המאמנים בלחץ וזה משפיע על צורת המשחק של הקבוצות שלהם. צריך להיות עם אורך רוח ואני לא רואה שזה קיים כאן לצערי".
ברק יצחקי עושה עבודה טובה בבית"ר?
"בהחלט. אלמוג כהן וברק יצחקי עושים עבודה טובה מאוד. צריכים לתת לברק שקט נפשי ואני מאמין שהקבוצה מאוד תצליח. הם יכולים לקחת אליפות, אבל זה יהיה קשה. אני חושב שהם צריכים להתחזק בשחקנים נוספים כדי לזכות באליפות".
לפני שאנחנו נפרדים אני שואל את מלמיליאן מה הוא מאחל למדינה. "רק טוב. בלי מלחמות בתוכנו. זה הכי כואב לי והכי הייתי רוצה שיהיה שלום בינינו. אף אחד לא ינצח אותנו ואנחנו חייבים לדאוג לאחדות וקרבה בעם שלנו".
