גם באזור השעה 02:14 לא הצלחתי להבין באמת מה ראו שתי העיניים שלי בבלומפילד. רצף אירועים כל כך הזויים, כל כך מנותקים - גליץ’ במטריקס. התסריט הכי לא הגיוני שקיבל אישור לצאת להפקה, מחצית שנייה שגרמה למכבי תל אביב להרגיש כמו כולן. כמו כל קבוצה בליגת העל. אם זה יכול לקרות לה - זה יכול לקרות לכולן.
אם יש משהו שכל אוהד מכבי תל אביב מרגיש היום, זה “כמו כולם”. וזה בדיוק ההפך מהתחושה שלנו כאוהדים. זה לא רק הניהול הזר - מכבי, בבסיס שלה, היא אחרת. אתמול קיבלנו טעימה איך זה מרגיש להיות “כמו כולם”, ובואו אני אספר לכם - זו לא מציאה גדולה. גם לא ב-02:14 בלילה, בטח לא כשאתה יוצא מבלומפילד.
המחצית הראשונה היא רק ה"קינוח" לבושה שנקראת המחצית השנייה. לך תבין איך, אחרי שאתה מבטל את היריבה שלך במשך מחצית שלמה, עולה ליתרון, וגם פותח את המחצית השנייה עם מצב שצריך להפוך לשער (אלא אם קוראים לך אלעד מדמון) - זה נגמר בשישייה. מה יהיה לאבא להגיד הפעם?
ההפקרה של רועי משפתי
לא פחות חשוב, איך בכלל אפשר להסביר את זה במונחים של כדורגל? תאונת שרשרת, קריסה - הכול קרה למכבי, והכול בזמן קצר. יותר מדי טעויות, אישיות וקבוצתיות. האמת? מלבד הייטור ואסנטה, אין לי מילה טובה לומר על אף אחד שלבש אתמול צהוב. כואב לי על גילי וזיווי ברמן, שהציתו את בלומפילד וקיבלו מהקבוצה שלהם התפרקות כואבת כל כך, טוטאלית כל כך.
ההרחקה של רועי משפתי הייתה בגדר הזויה - יש בה אלמנט לא ברור. ועד כמה שהיא נראית הזויה בהילוך השמיני, עוד יותר לא מובנת ההחלטה שלו לייצר דיאלוג עם ירדן שועה. איך אדם שהצליח כבר לצאת מנקודה שבה היה שוער שלישי וחזר להיות שוער ראשון, מסבך את הקבוצה שלו בצורה מטופשת כל כך? איך שחקן שהקבוצה שלו ספגה שני שערים בזמן קצר מאוד ושיש לו חלק בכך, מוצא לנכון לבזבז זמן על קרב מצח עם חלוץ היריבה?
לתחושתי, זו צריכה להיות שירת הברבור של משפתי. כל קולות ההיגיון מצביעים על כך, ועדיין - האיש הצליח לחזור מהכול. ייתכן שהפעם, כשהוא הפקיר את חבריו על הדשא ברגע קריטי – זו טעות שכבר יהיה קשה לחזור ממנה. אני לא יודע אם יואב גראפי הוא הפתרון, הגול החמישי צריך להדליק נורה אדומה שאולי דווקא אופק מליקה צריך להיות זה שיקבל את הדקות עד ינואר. וכן, אני מדבר על ינואר, כי משחק כזה דורש הטלת ספק.
תבוסה שדורשת הטלת ספק
הטלת ספק של מנספורד ופרייס לגבי עמדת השוער. הטלת ספק של לאזטיץ’ לגבי שחקנים מסוימים והנוכחות הקבועה שלהם בהרכב. הטלת ספק של השחקנים בעצמם. התגובה של לאזטיץ’, או יותר נכון, היעדר התגובה - מדאיגה. הוא תיאר את זה כ"בלאקאאוט" בסיום. מהצד שלי זה נראה יותר כמו שוק, הוא לא האמין שהקבוצה שלו מסוגלת להתפורר כך. מי בכלל חשב שזה אפשרי?
ועדיין, יש גם מקום לאופטימיות ביום שאחרי - אם תרצו. זו שעתם הגדולה של ההייטרים, מבית ומחוץ. הם ינצלו כל רגע לחגוג, יפתחו את המנגלים ויתענגו על כל שנייה. אוהדי מכבי תל אביב, יש לי רק בקשה אחת קטנה מכם: תנו להם. תנו להם את הרגע שלהם בשמש. הוא זמני, רגעי, חסר אחיזה אמיתית במציאות. כי מכבי תקום גם מזה.
היא קמה מהתבוסה לאולימפיאקוס ולקחה אליפות עם רובי קין. היא קמה מהתבוסה המחפירה לאייאקס בארנה בעונה שעברה - ולקחה אליפות. גם היום, תאמינו או לא, האדם הסביר עדיין יהמר על אותה אלופה מהשנתיים האחרונות. תנו לגל הזה לעבור, תנו לאנרגיות הרעות לצאת. לקום מזה - יחד, מחוזקים, גוף אחד. את החשבון, אני מבטיח לכם, נגיש ברגע הנכון. פגרת נבחרת - תגמרי כבר.
