שיר אהבה לכריסטיאן בליץ', פשוט שיר אהבה

כמה כיף לאוהדי כדורגל להתאהב. פתאום, משום מקום, מגיע שחקן שלא ידעת שיכול להיכנס לך ללב. תיקון, לגנוב לך את הלב. לאחסן אותו בתוך כספת, ולתלות את המפתח בכיס הקטן של הג'ינס. כריסטיאן בליץ' הוא לא הזר הכי טוב בליגת העל כרגע, הוא בקצב של להיות שחקן בלתי נשכח.

עד כה, הוא סותר את כל מה שלמדנו על התאקלמות של שחקן חדש. מדברים על שפה, מזג האוויר הישראלי, התיאום עם החברים, השיטה והכדורגל הישראלי. והכל נכון, עיינו ערך ווסלי פטאצ'י, שהיה צריך 90 ימי עסקים כדי להפיק קבלות. בליץ' הוא אחר.

מכבי תל אביב הנוכחית היא הקבוצה שלו ושל דור פרץ. היא ביד של שניהם, היא עוצמתית, חדה, רוצה בדיוק כמוהם. היא תלך לאן שהם ייקחו אותה. מכבי מודל 2025 היא מאומנת עד הרמות הכי מדוקדקות כרגע ויש לה לאן עוד לצמוח. מכבי היא של בליץ', ואני אלך לאורו בעיניים עצומות.

וזו מכבי עוצמתית, על גבול שיעור לספורט בדרגת קושי גבוהה. ז'רקו לאזטיץ', זה שאוהבים להשמיץ, להנמיך ולהקטין, מעביר את הליגה קורס מזורז בכתישה והכל בפאסון של מורה ליוגה. הוא משתמש בצורה מסודרת בסגל שלו עם אקסל מסודר, מתאים את הסיטואציה ליריבה, גורם לה לחשוב יותר, מביך אותה בנקודות הנכונות.

אושר דוידה לא פתח מול עירוני טבריה? שער ומשחק נהדר מול הפועל פתח תקווה. רוי רביבו בכושר? דני גרופר עולה לבכורה במקומו ועושה לג'וסלין טאבי סיוטים. הייטור על רז שלמה? שער נקי. גם רועי משפתי היה רגוע, נינוח, על גבול המשדר עוצמה ליד עלי קמארה.

מכבי של תחילת העונה הנוכחית מזכירה את האלופה של ולדימיר איביץ'. מי שנכנס להרכב נראה כמו הבחירה הנכונה ביותר, ובאמצע יש לה תמיד חליפת איומים. בליץ', איסוף סיסוקו וגם הכניסה של איתמר "חד כסכין" נוי תמיד שמה את מכבי בנקודה שבה היריבה מתקשה להתעסק איתה.

תוסיפו את השחקן החם על הפלנטה, דור פרץ, שכבש צמד קל. כמה קל? הוא כבר הפך את רגל שמאל לנוחה. תנו לזה לשקוע. ושאפו למארחת, שגם בפיגור של 2 שערים המשיכה לשחק, ניסתה לתקוף ושיחקה בשביל להבקיע. בלי בזבוזי זמן על שם שרון מימר, בלי פרובוקציות בסגנון גד עמוס. נטו כדורגל.

והיו גם דברים שפחות אהבתי. הצבא של מכבי היה במושבה בשיאו, תומך, אוהב, בכל דקה. ועדיין הוא, בתור "צבא", יכול להשאיר את הקריאות לגבי צה"ל והניצחונות מחוץ לכותלי האצטדיון. החיים פה מורכבים, טעונים, הזויים מדי גם ככה. בואו נשאיר את זה בחוץ ונתעסק נטו בכדורגל. בלי שירי אונס, בלי קריאות לחיסולים.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ומה הייתי רוצה לראות הלאה? יותר נועם בן הרוש, יותר קרווין אנדרדה, יותר הליו וארלה, יותר יון ניקולאסקו וגם הרבה יותר דקות שבהן השחקנים של מכבי מביטים רק על המטרה. בתוך השטף שלה, מכבי היא מפלצת. עכשיו לכו תספרו את הדקות עד בליץ' מול קטמון במוצ"ש. עד אז, אני רק מדמיין מה הוא שואג אחרי כל תיקול. רעיונות שלכם יתקבלו בתגובות.