רן קוז'וך מרגיש נינוח לקראת ראיון פתיחת העונה כמאמן הפועל באר שבע. שנה לאחר שהחליף את אליניב ברדה בבירת הנגב, מהלך שגרר ביקורות ותהיות, קוז'וך הצליח להפוך לדבר הכי טבעי שיש, הכול כמובן צמוד למדד התוצאות, כי זה כנראה מה שהיטה את הכף לטובתו. השיח סביב סגנית האלופה לקראת עונת 2025/26 אחר לחלוטין, פתאום קוז'וך הוא החוליה החזקה שאמורה לחבר את הרכש שהגיע כדי לזכות באליפות, אלא שהמאמן לא שכח איך הכול התחיל.
"אחרי ההדחה מאירופה בעונה שעברה שהייתה כואבת, נפגשתי עם אלונה ברקת", הוא מספר ברוגע ל"ישראל היום", סוג של שיחת סלון. "אחרי שדיברנו על כל הדברים ואיך מחזקים את הסגל היא אמרה משפט חשוב: 'אני מאמינה בדרך שלך', וזה נתן ביטחון. תחילת העונה שלי הייתה לא פשוטה עם הרחשים וכל מה שקרה. אלונה בהרבה צמתים שאני יודע ועל חלקם שלא יודע, עמדה על הרגליים האחוריות עבורי ומכאן הדברים התקדמו. אני אדם של מחויבות, דרך ותהליכים קדימה. האינטרס שלי הוא המשכיות. רצה הגורל וזה המקרה שאני פותח עונה שנייה עם מועדון גדול ואני שמח שזה בהפועל ב"ש".
אל תחמיצו: הדיווחים, הניתוחים והסיפורים - הכל מחכה לכם עכשיו בעמוד הספורט של "ישראל היום" - לחצו כאן
עד כמה משמעותית העובדה ששמרתם על הסגל?
"מאוד משמעותית. היה לנו מאוד חשוב לשמור על הסגל הקיים ולהביא את החיזוק הנכון. עזבו אותנו שני שחקנים שבתפיסה שלי היו מאוד משמעותיים כמו קרלוס פונק ויורי מדיירוש ונצטרך להביא מחליפים כדי לייצר את אותה איכות, היו שחקנים שהיו לגביהם דיבורים ואולי עוד יהיו, אבל היה חשוב לשמר אותם ועליהם, לשמחתי זה קרה".
"קאנגווה ו-ונטורה רוצים להישאר בהפועל ב"ש"
היה עניין גדול סביב קינגס קאנגווה ולוקאס ונטורה, בינתיים הם נשארו, אבל מה שמעת מהם בשיחות איתם, שהם רוצים להישאר או לעשות את הצעד הבא?
"היו לנו שיחות כי בסופו של דבר אנחנו מנהלים את הדברים, קודם כל בהבנה שמדובר באנשים. טבעי ששחקנים רוצים להתקדם, גם אם למקומות שמרגישים ברמה אחרת או עם כסף יותר גדול. לגבי שניהם, בכל השיחות שניהלתי קיבלתי תחושה שהנטייה שלהם להישאר בהפועל ב"ש. גם השחקנים הרגישו, כמו האוהדים, חיבור גדול למקום, למועדון, יצרנו תחושת סיפוק מהעונה שעברה אבל גם פספוס. גם אצל לוקאס וקינגס יש תחושת מחויבות שצריך לקחת את מה שמגיע לנו. הרגשתי שהם רוצים להישאר והם גם אומרים את זה ולא מתביישים, גם כשהיו הצעות ספציפיות האינטרס שלהם היה להישאר".
אולי זאת תחושת הפספוס שלהם מהעונה שעברה עם איבוד האליפות בסיום הליגה?
"זה גם חלק מתהליך של מועדון ושחקנים בקבוצה. אבל כאן יש תחושה שלא השגנו מספיק יחד ושנית, שההצעות מבחוץ לא מספיק אטרקטיביות. באופן כללי, אני מרגיש שהתבגרנו ביחד גם כקבוצה. עברנו בשנה שעברה אירועים שמאוד חיזקו וחיברו אותנו. אני יכול לגעת במשחק 'הבלתי שבירים' בנתניה, או עוד בתחילת העונה כשהגענו למשחקים שלא נתנו לנו סיכוי וניצחנו. הקבוצה הזאת ממשיכה להתבגר כי הנה, ניצחנו את אלוף האלופים, להגיע לבלומפילד מול קבוצה שלא ניצחנו בעונה שעברה, בעשרה שחקנים מדקה 17 ולנצח, אז מבחוץ זה יכול להיראות כעוד משחק אבל מבחינתנו זה לא דבר של מה בכך. כשאני מדבר על בגרות ותחושה של מסוגלות זה בדיוק זה. השחקנים מרגישים כמוני".
הכול נכון, אבל בסוף יש שחקנים שאומרים "מבחינתי, סיימנו עם דאבל" כי מה שהיה חסר אלה הנקודות שהורדו על ידי בית הדין.
"לא היינו מספיק טובים בסוף. הכי קל לי לבוא ולהגיד 'סיימנו את העונה הזאת עם דאבל', אבל אני זוכר סיטואציה שהיינו עם חמש נקודות פור על הליגה ולא הצלחנו לסיים ראשונים. כשאני מפנה ביקורת כלפי עצמי והקבוצה שלי, אז עם כל הסופרלטיביים והפועל ב"ש עשתה עונה גדולה, אחת הגדולות שלה, אז יכולנו לתת עוד דחיפה קלה ולקחת אליפות. אותי מעניין מה אני מסוגל לקחת ויודע שלא לקחנו, לא לקחתי. אם אתה לא מבקר את עצמך, בסוף לא תגיע ולא תיקח את עצמך שלב אחד קדימה".
ומכאן השאלה המתבקשת, המטרות העונה הן לזכות באליפות וגביע?
"המועדון עשה המון ועדיין עושה בשביל להשאיר את הסגל הקיים ואפילו לחזק אותו. המועדון, אלונה, עושים המון כי יש הבנה לחשיבות לייצר המשכיות. הפועל ב"ש תמיד תילחם על כל התארים. יכולים לראות את זה כקלישאה אבל זה שם. כדי להיות שם צריך להתקדם. הכדורגל מאוד עוצמתי, חווייתי, כל יום קורים כל כך הרבה דברים, אם זה ברמת המועדון, סגל השחקנים וגם כבודדים. יש כל כך הרבה שינויים שקבוצה עוברת בדרך ואם נצליח בתוך כל זה לשמור על הקבוצה עם המשכיות באותו נתיב, נהיה חזק במאבק. האמונה שלי גדולה, הרעב שלי גדול לא פחות והתפקיד שלי לרתום את כולם יחד איתי. זה אחד התפקידים שלי כמאמן, לרתום את כולם למטרה. את השחקנים, הבעלים והקהל, גם אם זה ברור מאליו שכולם רעבים להצלחות".
היחסים עם אלונה
תאר את היחסים שלך עם ברקת?
"היחסים שלנו מצוינים. קטונתי, אבל אלונה אישה מאוד חכמה שאני לומד ממנה הרבה דברים. אני משתמש ביתרונות שלה כדי לכסות על החסרונות שלי והעבודה מאוד פורייה. אנחנו לא מדברים ברמה היומיומית, אלא מתעדכנים. אלונה היא בעלים מאוד אימהית, הקבוצה היא כמו הילדים שלה. גם אם הילד בצבא היא רוצה לשמוע את הקול שלו בטלפון ולדעת שהכול בסדר. בהרבה צמתים אני נותן לרגש שלי מקום ולפעמים זה טוב, אבל גם לא. כשאתה מתייעץ עם אדם ובינה גבוהה עם קו מחשבה שונה, זה נותן להיעזר בו".
שנתיים ברציפות נכשלתם בעלייה לשלב ליגה באירופה, כמה זה יושב?
"זאת אכזבה מאוד גדולה, גם עבור המועדון וגם עבורי באופן אישי. גם בהתפתחות שלי כמאמן, לייצר שלב ליגה באירופה זה משהו שרציתי להגיע כבר השנה. יש המון תירוצים שאני מסרב להשתמש בהם אבל הם קיימים ואני שומע אותם מלא. בסופו של דבר, היו לנו את היכולות להיות שם וזה משהו שנצטרך לתת עליו את הדעת".
מיגל ויטור נפצע ונאחל לו החלמה מהירה, אבל היו שמועות לגבי היחסים ביניכם או עד כמה אתה בונה עליו. מה יש לך לומר בנושא?
"אני אצטט את המילים שאמרתי למיגל באחת השיחות שלנו כי בשבילי הוא יותר משחקן בהפועל ב"ש, כשחקן, אישיות ותשוקה, כל מה שהוא מסמל עבור המועדון: 'כל עוד תביא את הדברים האלה, לא רואה סיבה שלא תהיה חלק משמעותי מהפועל ב"ש השנה'. אני אחד שלא נוהג לדבר הרבה, אלא אם אני מחויב, אבל אלה שאלות שאני יכול לענות וגם שמח לענות עליהם. אני מציע שכאשר שומעים רחשים, חשוב לשמוע את הדברים מאתנו. אנחנו מועדון פתוח שמנגיש את הדברים החוצה, גם בתחום שלי. אני שמח לשתף ולהגיד את הדברים כמו שהם".
הודחתם מאירופה ללא שמונה זרים, זה משהו שברקת נלחמה עליו אבל כרגע עדיין אין לכם את כמות הזרים הזו.
"אלונה נלחמה על שמונה זרים ואני חושב שזו הייתה מלחמה ראויה. נשתדל ונרצה שיהיו שמונה שיקחו את הפועל ב"ש קדימה, בסופו של דבר נרצה להביא את האיכותיים שבהם".
"אבא מקצועי"
קוז'וך (44) נשוי לאדרת ואב להלל (בן 16), עלמה (בת 12) וארי (בן 7) ומדי יום הוא עושה את הדרך מתל מונד לבירת הנגב ובחזרה. בעמוד הפייסבוק של היישוב קוז'וך מוגדר כ"גאווה מקומית", אלא שמבחינתו העבודה לא הסתיימה. בשנים האחרונות קוז'וך התחזק, זה ניכר בביטויים שבהם הוא משתמש בראיונות, כאשר בטיסות של הקבוצה לחו"ל, בחלק מהזמן הוא יושב עם עוזרו בן בנימין והשניים לומדים יחד גמרא.
"הקרדיט על הגמרא מגיע לבן ולא לי אחרת זה לא היה קורה", הוא מסביר מהיכן הכול הגיע. "זה חלק משגרת החיים של בן, אז כל לימוד פותח את הראש לכיוונים אחרים, נוספים, בטח אם זה חכמה כמו גמרא או תורה, אני מאוד נהנה מזה והרבה פעמים יש לי תובנות גדולות מזה, הרבה פעמים בגזרת הכדורגל".
מה לקחת מהגמרא לעולם הכדורגל, משהו שהולך איתך?
"משהו שאני מאוד אוהב מפרקי אבות זה המשפט: 'כל ימיי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב, אלא שתיקה, לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה'. מבחינתי זה אומר, שבטח במקצוע הזה, העשייה היא הדבר הגדול ביותר. הכלים שאתה משתמש בהם, לשפר במעשים את עצמי כמאמן ואת הקבוצה כקבוצה לפי הפילוסופיה שלי, אלה הדברים העיקריים. תראה, כמו כל יהודי, בערך מגיל 12-13 אתה מתחזק ומחפש את המשמעות מתוקף היותך יהודי, זה בא לידי ביטוי גם אצלי. אני אדם מאוד מאמין, לא רק בכדורגל. אני משתדל מאוד ועובד קשה, מאמין שההשתדלות היא חלק בלתי נפרד מהדת".
עם כל הנסיעות והטירוף של הכדורגל, כמה זה נכנס הביתה, משפיע על הזמן עם הילדים?
"ברור כי כשאתה מאמן כדורגל אז כל המשפחה עובדת איתך. ההשפעה מאוד גדולה, גם על הילדים והאשה, גם ברמת הלחצים והדרישות, הזמן שאתה מקדיש לעבודה בא על חשבונם בסופו של דבר. אשתי אדרת מאוד תומכת והילדים מאוד מבינים ותומכים. אשתי יועצת משפטית בחברת סלולר גדולה, אז מצד אחד תפקיד ניהולי מחייב וכשנהנים מוצאים זמן להכול. כשאתה מסתכל לעומק, אתה מבין שכל ילד בכל גיל צריך את אבא שלו, תשומת לב. זה משהו שבריצות שלנו כל משפחה בארץ חווה, מי יותר ומי פחות. היתרון שלי הוא שאני אוהב לעבוד מאוד מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה, אז אני מקדיש להם את הזמן בין לבין. בוא נגיד את האמת, אני אבא נהג מונית וכשכולם הולכים לישון אז המחויבות היא לעבודה. החיסרון בכדורגל הוא שהעבודה לא נגמרת, גם כשאתה עושה כלים או עובד בגינה".
אתה אמנם מאמן צעיר, אבל אתה מרגיש שאתה משתנה עם זמן?
"בטוח שאני משתנה, מתוך זה שאתה פוגש אנשים שלא פגשת קודם ולומד מאנשים אחרים. כמאמן אני הרבה יותר שלם מאשר לפני שנה או שנתיים ועוד שנתיים-שלוש אהיה שונה ממה שאני היום. אספר סיפור שימחיש כמה, לפני כמה חודשים הייתי צריך להגיש את העבודה הסופית שלי לתעודת הפרו, שזה בעצם פילוסופיית המשחק שלי. ארגנתי את הדברים שלי מהשנים הראשונות כעוזר מאמן ואז כמאמן מכבי נתניה, מכבי פתח תקווה והיה מעניין ומביך כאחד לראות איך הדברים נראו בהתחלה וכמה הפערים הם אדירים בין מה שהיה, שבאותם זמנים הרגשתי שזה מושלם לבין מה שיש היום. הצוות שלי מאוד מעורב והיום יום שלנו מאוד פורה, משבע בבוקר ולפעמים עד 2-3 לפנות בוקר. זה צוות שרץ איתי הרבה שנים והיינו יושבים וצוחקים על מה שהיה בהתחלה. זה אפילו ברמת פיתוח רעיונות. משחק ההתקפה למשל, היו לנו בתחושות אז המון רעיונות, היום אתה מסתכל על זה וזה אולי פסיק ממה שאנחנו מביאים בהפועל ב"ש".
שאלתי שמונה שחקנים ששיחקו תחתיך בתקופות בנתניה, מכבי פ"ת והפועל ב"ש מה הכי מאפיין אותך. שישה אמרו "משחק לחץ", אחד אמר "נודניק" ואחד הגדיר אותך "אבא מקצועי". מי צודק ולמה את הכי מתחבר?
"הכי אהבתי את 'אבא מקצועי', השני שאהבתי 'נודניק' ורק בסוף את 'משחק הלחץ'. 'אבא מקצועי' זה משהו שמאמן צריך להביא הרבה פרמטרים כדי להצליח, אז מקצועי זה ברור, אבל הפרמטר השני היה ניהול אנשים והיכולת שלך להבין, להכיל ולדחוף אנשים קדימה לקצה גבול היכולת המקצועית שלהם. להבין את מבנה האישיות של השחקנים וזה משהו שמאוד מחמיא לי. נודניק? נתקלתי דווקא בכמה שחקנים יותר בכירים שלי, שאמרתי להם 'לא משנה כמה זה לא נוח לכם, תמיד אשב על הכתף ואדחוף קדימה, אהיה שם, מציק'. כי אני חושב שאחת הדרכים בכל תחום זה שמישהו דוחף ומבקר, דורש מאחורה. זה משהו שמאוד האמנתי בו ומאוד רציתי לייצר. לימים עבדתי עם אלמוג כהן שחווה בגרמניה משחק לחץ ברמה מאוד גבוהה ומאז, גם ביחד ולחוד מאוד שדרגנו את מה שהוא לימד אותי. לקחנו את זה קדימה, היום כל אחד ממשיך וקידם את זה במקום שבו הוא נמצא. משחק הלחץ הוא אמצעי לייצר דומיננטיות על המשחק".
השאלה אם כל אלה יצליחו לייצר להפועל ב"ש אליפות בחודש מאי?
"אני מקווה, יכול להבטיח שנעשה הכול, אבל הכול, כדי שזה יקרה".
