הביצועים הדי־מאכזבים של הקבוצות הישראליות באירופה אינם מקריים. לכולם ברור שהעובדה שלא ניתן לארח בארץ, בגלל המלחמה שנמשכת כבר כמעט שנתיים, משפיעה באופן משמעותי ביותר על היכולת - ועל התוצאות. גם לקושי בהבאת זרים איכותיים יש השפעה. זה נחמד מאוד שהוחלט להגדיל את מספרם ל־8 בכל קבוצה, אבל כרגע לפחות זה חוק בלי שיניים.
קשה להתווכח עם הטיעון שהאיכות בליגת העל נמצאת בנסיגה, אבל זה ממש לא ישפיע על רמת העניין בליגה שתיפתח בסופ"ש הקרוב. אולי אפילו להפך. הפערים בין ארבע הגדולות מצטמצמים, מה שעשוי לייצר מאבק צמוד ומרתק יותר. רגע לפני שיוצאים לדרך, הנה כמה תובנות לגבי ארבע המועמדות לאליפות בעונת 2025/2026.
מכבי תל אביב - זהירות מתחדשים
בניגוד למה שקורה בדרך כלל, דווקא אחרי הזכייה באליפות בעונה שעברה הצהובה נחלשה. ערן זהבי וגבי קניקובסקי, שניים מהשחקנים הכי משמעותיים של הקבוצה, כבר לא לובשים את מדיה. האחרון עבר לירוק של פרנצווארוש והראשון ויתר אפילו על הצהוב של בית"ר ירושלים. נוסף על כך, ווסלי פטאצ'י ודור תורג'מן, החשובים לא פחות, נמצאים על סף עזיבה, מה שיחליש עוד יותר את החלק הקדמי של מכבי ת"א. אם זה לא מספיק, אז נזכיר את העזיבות של סתיו למקין, עידן נחמיאס ויוריס ואן אובריים, שהיו גם הם שחקנים בולטים בעונה שעברה.
אז נכון, מנגד מכבי הביאה שחקני רכש, אבל אף אחד מהם לא נראה כרגע כמי שישדרג אותה, וגם ייקח זמן עד שהם ישתלבו בקבוצה מתחדשת של ז'רקו לאזטיץ' - וכמו שקורה בדרך כלל, עם חלקם זה לא יקרה.
הפועל באר שבע - הפיתרון בפנים
אחרי האכזבה העצומה מפספוס האליפות, שבשלבים מסוימים של העונה שעברה נראתה כמעט מובטחת, הגיעה גם האכזבה האירופית של גאוות הנגב. עם כל הכבוד לתואר אלוף האלופים, בב"ש היו בטוחים שמצפה להם מסע בליגה האירופית או לפחות בקונפרנס ליג, שלא יסתיים כבר בסוף חודש יולי.
אבל מעז עשוי לצאת מתוק, שכן יכול להיות שדווקא בלי המעמסה הנוספת של משחקים בכל יום חמישי וטיסות גם למשחקי בית, לקבוצה של רן קוז'וך יהיה קל יותר לפתוח את הליגה בכל העוצמה. כל זאת בשעה שמכבי ת"א תתיש את עצמן במשחקים לא פשוטים ובנסיעות לא נגמרות לחו"ל ובחזרה.
ב"ש הצליחה בינתיים לשמור על שחקני המפתח בסגל שלה, אולם כדי לזכות באליפות היא תצטרך שקינגס קאנגווה יחזור ליכולת שהפגין בתחילת ואמצע העונה שעברה. שכן דווקא כשהחל הפלייאוף חלה ירידה דרמטית ביכולת של הקשר הזמבי, מה שתרם לקריסה על קו הסיום.
מכבי חיפה - בדיקת מציאות
אחרי ההפסד לבית"ר ירושלים במסלול האירופיות של גביע הטוטו וההדחה מאירופה, רבים בכרמל רוצים לזרוק את המאמן הטרי, דייגו פלורס. אבל זה לא חדש, כולם מכירים את הזלזול המקומי באנשי מקצוע זרים ולא מוכרים (לחובב הכדורגל הישראלי הממוצע), גם אם הם היו עוזרי מאמן בליברפול למשל.
לצערנו זה מה שקורה כשמביאים לארץ מאמן שלא מכיר את הכדורגל שלנו, לא דובר את השפה, לא מכיר את המנטליות המקומית ובעיקר לא את אנשי התקשורת - בטח כשמדובר במדינת חיפה.
אחרי עונת הבלהות ב־2024/25, הדבר שהירוקים צריכים יותר מכל זו סבלנות, שכן מדובר בפרוייקט חדש. זה לא רק המאמן, אלא גם שישה שחקנים חדשים, שמהם לפחות ארבעה יהיו בהרכב, ועזיבה של ארבעה שחקנים סופר־משמעותיים: מלך השערים והבישולים דיא סבע, דין דוד, מחמוד ג'אבר וליאור רפאלוב. אם תהיה סבלנות, בסוף יפציע האור בקצה המנהרה. אבל, אם האוהדים והפרשנים (שבמקרים רבים זה אותו דבר) ידרשו אליפות בכל מחיר, וימשיכו להפציץ הצהרות בסגנון "לא אליפות - כישלון", בסמי עופר ימשיכו לחכות לתואר עוד הרבה זמן.
בית"ר ירושלים - דרך ההגנה
האמונה של הצהובים־שחורים, שכדי לרוץ לאליפות מספיק שיש להם את ירדן שועה ועומר אצילי, מעוררת אמפתיה. אין ספק, מדובר בשניים מהשחקנים היצירתיים ואיכותיים בליגת העל, אבל זו נאיביות כמעט ילדותית, ואין מי שלא מבין זאת יותר טוב מהמאמן ברק יצחקי, המנהל המקצועי אלמוג כהן והבעלים ברק אברמוב. נכון, בעונה שעברה היו לבית"ר משחקים נהדרים וניצחונות מרשימים, אבל בשורה התחתונה זה לא הספיק.
בית"ר הפסידה ב־2024/2025 ב־12 מ־36 משחקיה (למכבי ת"א ולב"ש היו 4 הפסדים כ"א), כבשה רק 58 שערים (לעומת 86 למכבי ת"א ו־75 לב"ש), והכי גרוע: ספגה 54 שערים. כולם יודעים שמה שמביא אליפות זה קודם כל הגנה, ולכזו שספגה 1.5 שערים למשחק אין שום אפשרות לזכות באליפות. המשחקים באירופה חשפו בפני מי שחשב שבעונה החדשה יהיה שינוי, שהבעיות בהגנה של בית"ר נשארו, וכל עוד העורף יישאר פגיע, בית"ר תישאר באותו מקום.
