"חזרת פתאום, הנה את בבית, תני לי רק דקה לנשום, באת לי כל כך, כל כך פתאום. היה לך קשה, ואת לא מתלוננת, את הרי יודעת ש... שגם לי היה ודאי לא קל...".
בבתים של אחד משירי הדואט המרגשים ביותר של המוזיקה הישראלית ("שוב", מילים: דפנה עבר הדני), ג'וזי כץ ושמוליק קראוס ז"ל, זוג אוהבים גם בחייהם, מנסים ללמוד מחדש את המעמד האישי שלהם כשלם שנשבר לשני חלקים ומנסה להתחבר פעם נוספת. זו המציאות שהם קמעו לה זמן רב, אבל למרות שבליבם לא התרחקו לרגע, היא גם מאוד מסובכת, עד שכל שהם מבקשים בצניעות: "לא נתנצל – כעת זה לא נראה חשוב, תנו לנו דקה להתרגל (זה לזו) שוב...".
כץ וקראוס היו חברים בלהקת "החלונות הגבוהים", כשאיתם עלה בהרכב אריק איינשטיין ז"ל, מהאוהדים השרופים של הפועל תל אביב בכל הזמנים, והוא מביט עליה מהחלונות הגבוהים שבשמיים כבר 11 שנה.
כעת הוא זוכה לנחת מחודשת, עת האדומה שלו חזרה לליגת העל, ואם היה צריך לבחור מילים משיר אחד שמשותף לו ולחבריו למשולש המוסיקלי, הוא היה מבקש משמוליק וג'וזי (תבדל"א) לבצע את "אינך יכולה ככה סתם ללכת, אינך יכולה לעזוב אותי".
שתי השורות הראשונות מתוך עוד שיר מיתולוגי, בהקשר לאהבת הכדורגל של איינשטיין, הן למעשה תפילת תחינה לסופן של שנות הנדודים לשום מקום של הפועל, שנמשכות בעצם מאז לכתו של הזמר הגדול מכולם.
ההווה - יומיומי ואפור
לצד הרומנטיקה הלירית והנוסטלגית, יש גם את ההווה היומיומי האפור, במרכזו תתייצב הערב (20:00) הפועל ת"א למשחק החזרה הרשמי שלה לליגה של הגדולות. התפאורה לא מבטיחה הרבה, כי היריבה היא בסך הכל הפועל פתח תקווה והמסגרת בה ייפגשו השתיים אינה בית קפה מול הים, אלא מחזור הפתיחה של שלב הבתים בגביע הטוטו.
אך למרות שהשירים ברקע יהיו המוניים, ולא של זמר בודד, שקט, מלווה בפסנתרן וגיטרה חבוטה, מובטח רגע שמזקק לעצמו כל מה שזוג אוהבים רוצה. מסביבו יכולה להתרחש סערת ענק, הוריקן משולב בגלי צונאמי שנשברים בקול נפץ אדיר, אבל מבחינת אוהדי הפועל ת"א והקבוצה עצמה, אין דבר מלבדם בעולם.
"זה הבית שלכם. זה המקום הטבעי שלכם, זאת המנגינה שלא הפסקתם לנגן לרגע", אמר לי השבוע אסף, די.ג'יי עם 30 שנה מאחוריי התקליטים, על חזרתה של האדומה לליגת העל, "הלוואי ויכולתי לומר את זה גם על הקבוצה שלי", הוא הוסיף בחיוך מריר – מכבי פ"ת שלו, עשתה את הדרך ההפוכה ללאומית – הליגה בה אף אחד לא מרגיש בבית.
אסף צדק. הפועל ת"א חזרה הביתה. היא אמנם עושה זאת בשינוי אדרת, אבל זו עדיין אותה גברת, שמחזירה אותנו לעוד מילים שרק אריק איינשטיין ידע לשיר אותן נכון: "אבל אני, אוהב להיות בבית, עם אותה האישה ועם אותם ההרגלים... אוהב להיות בבית". שמעת, ליגת העל – חזרנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
