"שבוע אחרי שנגמרה העונה נפגשתי עם אבי נמני ואמרתי לו שאני פורש. אמרתי לו 'אל תשכנע אותי, לא הצעה ולא משנה מי רוצה, זהו, נגמר'". כך הסביר דן איינבינדר בפתיחת ראיון הפרישה שלו ל"ישראל היום" את ההחלטה הכי קשה בחייו של כדורגלן.
קולו מלא ביטחון, ללא רעד: "אני במקום הכי שלם שיש. ברגע שהבנתי שזה נגמר עם הפועל ת"א וצריך ללכת לצעד הבא, ההצעות לא זרמו, אז הלכתי עם חיים סילבס כי רציתי לשחק. לקראת סוף העונה הבנתי שאולי הגיע הזמן לסיים".
אחרי קריירה שבה שיחקת מול קהלים של בית"ר ירושלים, מכבי ת"א, הפועל ת"א והפועל ב"ש, קשה להתרגל ליציעים הריקים.
"באמת היה לי קשה. אחרי שתמיד שיחקתי מול יציעים מלאים, במועדונים מסוקרים, והיו כל כך הרבה אנשים שתלויים בתוצאות שעשיתי, פתאום להגיע למקום יותר צנוע, שקט, בלי קהל והתנאים שהורגלתי אליהם, זה שם מולי מראה. שאלתי את עצמי אם להמשיך יעשה לי טוב לנפש. רציתי לסיים עם נפש בריאה".
דיברתי עם הרבה שחקנים ששיחקו איתך, כולם אמרו שאתה תהיה מאמן מצוין.
"זה מאוד מחמיא. בראייה שלי ובתשוקה אני מאוד רוצה להיות מאמן. אני גם יודע שיש איזו דרך וצריך להיות מוכן, להעמיס את כל הידע. השחקן שהייתי הביא איתו הבנה של המשחק. הייתי המנהיג בחדר ההלבשה ורוב המאמנים היו סומכים עלי ומתייעצים איתי מקצועית. היו קוראים לי המאמן על המגרש, העוזר שלהם. יש לי תעודת מאמן, אבל אני צריך תעודת פרו".
מי המאמן שהכי למדת ממנו?
"פאולו סוזה הוא בוודאות המאמן הכי גדול שאימן אותי, חוויה מהלכת של למידה יומיומית. הייתי נוסע לקצה העולם בשביל להיות עוזר שלו. גם ברק בכר הוא כמובן מאמן גדול. אני חייב לציין גם את רן בן שמעון ורוני לוי שלמדתי מהם המון. אצל רוני הייתי בשתי קדנציות בבית"ר וזאת היתה תקופה נהדרת יחד".
מה הופך את סוזה לכזה גדול?
"כריזמה בכל רגע. בארוחת בוקר, באסיפה הקבוצתית, באימון - מאה אחוז מהזמן הוא משהו מיוחד. הוא היה מאוד יצירתי ומלא תשוקה. אם הוא היה עושה לנו אימוני כושר מפרכים, סוזה היה עושה אותם איתנו. היינו מסיימים עם ידיים על הברכיים והוא איתנו. אין רגעים מתים. אין סמול טוק בצד עם מישהו. הכל מתורגל ברמת שיטות מערכים.
"מול פרנקפורט בשלב הבתים בליגה האירופית הגענו עם ערן זהבי וברק יצחקי כמספרי 10, משהו שלא היה עד אותו רגע. הוא הבטיח לנו שבכל פעם שנמצא אותם משהו טוב יקרה. ניצחנו 2:4 עם צמד של כל אחד מהם. זה אומר הכל".
"נוצר חיבור מדהים"
איינבינדר שיחק בארבע מחמש הגדולות של הכדורגל הישראלי, ובתווך עבר בעירוני קריית שמונה. הוא גדל בבית"ר ירושלים, היה קפטן קבוצת הנוער, ולא שכח לשלוח הודעת תודה לז'אן טלסניקוב, האיש שהעלה אותו לבוגרים ועזר לו לפרוץ. במהלך הקריירה כבש 44 שערים וזכה בשלוש אליפויות.
כשהוא נשאל עם איזה מועדון הוא הכי מזוהה, התשובה ברורה: "בית"ר ירושלים זה המועדון שגדלתי בו ושיחקתי בו שלוש קדנציות, כתשע עונות, והייתי קפטן. באופן טבעי, יש איזשהו ייחוס לבית"ר ואחר כך להפועל ת"א, הייתי קפטן גם שם שלוש שנים ומאוד קשה לעשות הקבלה כי יש יריבות".
ולא סתם יריבות, אלא כזו היסטורית עם שנאה ספורטיבית בין הקהלים, איך זה מסתדר?
"יש יריבות ספורטיבית ואין מחלוקת. גדלתי בבית"ר, שיחקתי שם הרבה שנים, ואז עברתי במכבי ת"א ובהפועל ב"ש וחוויתי שם רגעים יפים והישגים. אבל אז הדרך הובילה אותי להפועל ת"א, להיות קפטן, ואני מודה על הזכות הזאת. אנשים שוכחים את הדרך שהובילה אותי להפועל. משה חוגג פיטר אותי מבית"ר ועד ינואר הייתי שחקן שלא יכול לחתום בכל מועדון.
"במשך שלושה חודשים הייתי ללא קבוצה. הקהל רואה את זה מאוד קר, כי אף אחד לא ראה שהתאמנתי לבד, שפיטרו אותי ושההצעות לא זרמו. בסופו של דבר, הקבוצה שהכי רצתה אותי הייתה הפועל, והרבה בזכות ניר קלינגר הגעתי לשם עם תשוקה גדולה - ונוצר חיבור מדהים עם הקהל והמועדון".
היתה לך אפשרות לשחק גם במכבי חיפה?
"פעם אחת הם מאוד רצו אותי, אבל כל הזמן שיחקתי עם שחקנים שהיו בחיפה והם אמרו לי לא ללכת לשם כי זה פחות עבד שם בתקופה ההיא. אז הלכתי לב"ש, לברק בכר שמאוד רצה אותי. זו הייתה בחירה קשה. מכבי חיפה הציעה לי שכר יותר גבוה, אבל ההחלטה המקצועית הייתה נכונה, זכינו בב"ש באליפות ועלינו לליגה האירופית".
"הרגשתי שאנחנו יורדים"
איינבינדר אף פעם לא נחשב לסקורר, אבל מתוך 44 הפעמים שכבש, הוא נזכר מיד בזו שריגשה אותו יותר מכל: "אם אני חייב לבחור, אז הגול בניצחון 0:3 על אלבניה. הייתה שם אווירת מלחמה, טירוף מוחלט, העבירו את המשחק מטיראנה לאלבסן, ואז ניצחנו שם עם איזה אלף שוטרים ששמרו עלינו".
מה הרגע הכי הקשה בקריירה שלך?
"ירידת הליגה עם הפועל ת"א".
ספר על המשחק מול מ.ס אשדוד. כולם היו בטוחים שהקהל ישאיר אתכם ליגה, אבל נפלתם מהרגליים.
"הכל היה מוכן לסוף טוב, אבל מהדקה הראשונה הרגשנו שאנחנו לא מסוגלים לעשות את זה. עמרי אלטמן נפצע בחימום, גם אמיליוס זובאס השוער היה פצוע. עלינו עם שוער חסר ניסיון, וזה לא הוגן. לא יודע להסביר, אבל מהרגע הראשון הרגשתי שאנחנו יורדים ליגה".
איך זה להיות שחקן כדורגל בשנתיים האחרונות לקריירה, שבהן היית יותר בניחומי אבלים מאשר בשמחות?
"בסוף, כשיש לך אפשרות לשמח או לחזק מישהו, זה מה שנצרב בך. בהפועל ת"א חרשנו את הארץ להלוויות, ניחומים ומתנות לפצועים. זו היתה החובה שלי כקפטן, והיתה פה התנהלות טובה מאוד של המועדון מול הקהילה. זה משהו שאי אפשר להפריד מהקריירה שעברתי".