אורי אוזן בטוח: הגדלת מספר הזרים – חיסול ממוקד של הכדורגל הישראלי

רק לפני שנתיים, ב 3 ליוני 2023, הנבחרת של אופיר חיים עד גיל 20, פגשה ברבע גמר המונדאליטו את ברזיל, שהציגה לראווה שחקנים כמו אנדריי סנטוס של צ'לסי (שווי שוק – 35 מיליון יורו), סאביניו של סיטי (50 מיליון יורו), מרכוס ליאונרדו (שנקנה ע"י אל הילאל מבנפיקה תמורת 40 מיליון יורו) ועוד רבים וטובים. 

הנבחרת של אופיר חיים רקדה על המגרש ובעזרתם של ענאן חלאיילי, רוי רביבו, עילאי פיינגולד, סתיו למקין, דור תורג'מן והחברים, ניצחה 2:3 הרואי ועלתה לחצי הגמר.

חודש לאחר מכן, הנבחרת הצעירה של גיא לוזון כשבהרכבה משחקים בין היתר אוסקר גלוך, עמרי גאנדלמן ודניאל פרץ, הגיעה לחצי גמר יורו הצעירות שהיא נכנעת רק לאלופה שבדרך אנגליה, שבסגל של האנגלים מככבים בין היתר לוי קולוויל, קול פאלמר, אנטוני גורדון, קרטיס ג'ונס, גיבס וויט שכולם כוכבי פרמייר ליג ששווים מאות מיליוני פאונד ומשחקים היום באופן קבוע בנבחרת הבוגרת של אנגליה.

אבל דווקא עכשיו, שהזיכרונות מההצלחות של הנבחרות הצעירות עדיין טריות במוחנו, עולה בהתאחדות לכדורגל רעיון עיוועים להעלות את כמות השחקנים הזרים לשמונה, מה שיפגע אנושות בשחקן המקומי.

ישנם המון חסרונות לכדורגל הישראלי ולכדורגלן הישראלי הצעיר לעומת מקבילו באירופה. לא רק חסרונות פיזיים וטכניים, אלא גם אובייקטיביים ואציין כמה על קצה המזלג.

נתחיל בכמות מתקנים נמוכה, מה שגורם לכך שבסיס הפירמידה, דהיינו כמות הילדים שרשומים באגודות, מלכתחילה קטן משמעותית גם ממדינות עם אוכלוסייה פחותה משמעותית מישראל.

בעולם שבו מדינות כמו נורבגיה עם 5.3 מיליון תושבים מציגה יחס של 85 אלף שחקנים ושחקניות רשומים למיליון תושבים, סרביה עם 6 מיליון תושבים עם 21 אלף, שלא לדבר על צרפת הגדולה עם 31 אלף כדורגלנים רשומים למיליון תושבים (ואלה רק חלק קטן מהדוגמאות, יש רבות נוספות), בישראל אנחנו עומדים על מספר מביך של כ-3500 שחקנים רשומים בלבד למיליון איש.

נמשיך עם מבנה מחלקות הנוער עם דגש על המעבר לבוגרים. אצלנו, בניגוד לכל מדינות הכדורגל המובילות אין קבוצות בת או קבוצות U21, מכמה וכמה סיבות (מתקנים, תקציבים, בירוקרטיה, פוליטיקה) דבר שמקשה על קידום מהיר ונכון של שחקנים לקבוצות בוגרים.

יש כמובן את הצבא, שאמנם יש בו תקנים לספורטאים מצטיינים, אבל הם מעטים ביחס לכמות הדרושה ומקשים על שחקנים שמתפתחים מאוחר לנהל אורח חיים מקצועני בשלבים הכי קריטיים בקריירה. 

בעיה נוספת של השחקן הישראלי היא שאנחנו מדינה בלי גבולות פתוחים לאירופה ולרוב הילדים אין דרכון אירופאי, עובדה שמקשה מאוד על מעבר בגיל צעיר למדינה אחרת בשונה מילד בלגי, שיכול לגדול במחלקת נוער בצרפת או בהולנד ללא בעיה ואפילו ללא עזיבה של המשפחה.

נוסיף לזה המצב הפוליטי/מדיני המורכב בימים אלו והיעדר האמפתיה בהרבה מאוד מדינות לישראל גם בימים של שלום, דבר שמקשה על יציאה וקליטה של שחקן החוצה למדינות וקבוצות, שמעדיפות לא להתעסק עם כאב הראש הזה ולהביא שחקנים ממקומות יותר "נוחים" פוליטית.

די אם נביט מערבה לקפריסין שביצעה מהלך דומה והציפה את הליגה בזרים, מהלך שחיסל את הכדורגל המקומי. נבחרת קפריסין אמנם מעולם לא הייתה מעצמה, אבל כמו שאנחנו זוכרים היטב - היא ידעה להציק לנו כשצריך ועשתה לנו ולמדינות כדורגל גדולות ממנה חיים קשים. מאז אותו מהלך, קפריסין הדרדרה מאה מקומות בדירוג פיפ"א, ירדה לדרג האחרון בדירוג אופ"א ובשלוש השנים האחרונות ניצחה רק ליטא וסן מרינו. 

זה הזמן של של יו"ר ההתאחדות שינו זוארץ, אחד שיודע את החשיבות העצומה בהשקעה במחלקות הנוער, יחד עם בעלי הקבוצות שכן משקיעות במחלקות שלהן ומרוויחות מהן הרבה כסף בשנים האחרונות כדוגמת יענקלה שחר, מיטש גולדהאר ומשפחת לוזון, לעמוד על הרגליים האחוריות ולעצור את המהלך הנוראי הזה. 

שישה זרים זה די והותר. זה לא שהקבוצות הישראליות מתחרות על ויקטור גיוקרש, בוקאיו סאקה ופלוריאן ווירץ. הזרים שמגיעים לפה, בטח הרביעי, החמישי והשישי, גם בקבוצות הגדולות, הם לא אלו שיעשו את ההבדל. 

זה לא שהעלאת כמות הזרים תגרום לקבוצות הישראליות להגיע לרבע גמר אירופאי. האינטרס היחיד של בעלי הקבוצות שתומכים בהצעה, היא לצמצם עלויות, לשלם פחות מס, להשקיע פחות במחלקות הנוער ולייצר תאורטית בלבד הצלחה אינסטנט על חשבון העתיד של הכדורגלן הישראלי ועל חשבון החלום של הילדילדה של כולנו.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

אסור לתת לזה לקרות!!