פיני בלילי, חלוץ העבר הישראלי, הוא אחד מהבודדים שמחזיקים באזרחות טורקית בנוסף לישראלית. במהלך שבע עונותיו בטורקיה, שיחק בארבע קבוצות שונות, חוויה שכיום נראית לו דמיונית. אתמול, כשציין את יום הולדתו ה-45, בלילי אינו חגג את האירוע בעקבות התמודדות עם עצב מאז אירועי 7 באוקטובר.
"אני לא זוכר את עצמי יוצא וחוגג מאז מה שקרה", הוא אומר בראיון ל"ישראל היום". "קשה לי להבין את האנשים שיוצאים וחוגגים. אני מבין שצריך לחזור לשגרה, אבל לי קשה באופן אישי. כל שנה אני עושה מימונה, שנה שעברה עשיתי מימונה של 1,500 איש והשנה לא עשיתי. כל שנה אני עושה יום הולדת והשנה לא. קשה לי לחגוג. אני לפעמים יוצא ומבלה, אבל הראש לא שם. מתחילת המלחמה לא טסתי לחו"ל, ומי שמכיר אותי יודע שכמעט כל חודש הייתי טס."
בלילי עובד בשנים האחרונות בחברת פרסום בשם "תבור" העוסקת בשיווק מתנות לחגים, לכנסים ולאירועים, וכן גם עושה פרסומות. בתקופה האחרונה הוא העמיק את פעילותו ברשתות החברתיות, והפך לסוג של אושיית רשת. "אני ממש לא מסכים לזה, אני רחוק מלהיות אושיית רשת", הוא מזדעק.
באמצע העשור הקודם אייל ברקוביץ' לקח אותו לעבוד עם חלוצים במחלקת הנוער של הפועל ת"א ואחרי זה מוטי איווניר הביא אותו לטוברוק, אבל מאז הוא לא קשור לענף. "התאכזבתי מהרבה אנשים שעזרתי להם והם יכולים לעזור לי ולא עוזרים", הוא אומר ולא מסתיר את תחושת הפגיעה. היה לי כיף כשעבדתי עם הנוער, אבל מאז אין לי שום קשר לכדורגל".
למרות תחושת האכזבה שאותה הוא לא מסתיר, בלילי שומר על אופטימיות: "יש לי את המשפט שלי: 'אם אין אני לי - בלילי'. אם לא אעזור לעצמי אף אחד לא יעזור לי. אני מאמין בעצמי וביכולות שלי. אני אצליח והאנשים שלא האמינו בי יאכלו את הכובע.
"למדתי על עצמי בתקופה האחרונה שאני מסוגל לעשות הרבה דברים שלא חשבתי שאני יכול לעשות. גם בתקופות הקשות אין לי זכות להתלונן אחרי שראינו מה אנשים עברו ועוברים מאז 7 באוקטובר. אני לא יכול לשמוע אנשים שאומרים 'קשה לי, רע לי, עצוב לי'. תגידו כל בוקר תודה על מה שיש וגם על מה שאין".
אתה בכלל עוקב אחרי הכדורגל הישראלי?
"האמת שהכדורגל הישראלי הוא לא כמו שהיה בעבר. למשל השנה שני מועדונים גדולים ירדו ליגה עם הקהלים שלהם ומצד שני עלו שתי קבוצות ללא קהל. זה ממש מבאס".
אז אומנם שחקן העבר הפחית את מידת מעורבותו בכדורגל הישראלי, אבל אחרי קבוצתו לשעבר הפועל ת"א הוא עוקב באדיקות. "המצב של הפועל מעציב. כשדיוויד מינצברג הגיע בקיץ שעבר חשבתי שהנה קורה משהו אחר ואולי הוא ייקח אותם קדימה, אבל שוב הכל נעשה ללא מחשבה וראינו את התוצאות. מי שלא חושב רחוק, לא יצליח".
בנוסף, כאב לו לראות איך את היחס שקיבלו שגיב יחזקאל ועדן קארצב בטורקיה. בתור אחד ששיחק שם שנים רבות ונחשב לאחד מאהובי הקהל המקומי, הוא הרגיש צביטה בלב. "זו הרגשה מאוד לא נעימה. אני מקווה שבעתיד היחסים עם טורקיה יחזרו להיות טובים, שחקנים ישראלים ישובו לשחק שם וגם אזרחים יוכלו לטוס לטייל אצלם".
אחרי היורו אתה עוקב?
"מודה שאני פחות עוקב. אני מעדיף לבלות את הזמן עם ילדיי וכשהם רוצים אני רואה איתם כדורגל".
מה אפשר לאחל לך ליום ההולדת?
"אני אומנם בן 45, אבל מרגיש צעיר יותר מפעם למרות שאני הולך לישון מוקדם ומתעורר מוקדם. אני מאוד נהנה מהעשייה שלי בעבודה ובעולם העסקים. היום אני בתקופה שונה ממה שהייתי כשחקן. אני בעולם אחר ובמקום שכיף לי וטוב לי. כל לילה אני מחכה כבר לבוקר בשביל העבודה. אני מאחל שנשתקם מהמקום שבו המדינה נמצאת עכשיו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו