יותר שערים ופחות חדרים, בלי שירי שואה ושגרה כמו החיוך של קטש: השאיפות לשנה החדשה

מחכים לך. לכבוד שריקת הפתיחה של השנה החדשה, שתישמע היום בערב, אני שמח לפתוח בצרור ברכות ואיחולים לספורט הישראלי ולנו האוהדים:

• שתהיה זו השנה שבה תיעלם מהמגרשים זילות השואה - תשאירו אותה לפוליטיקאים.

• שתהיה זו השנה שבה נזכה להנחות בכרטיסים, כמו שבית הדין של ההתאחדות עושה למכבי חיפה.

• שתהיה זו השנה שבה נראה עולם ונחווה חוויות כמו אברם גרנט.

• שתהיה זו השנה שבה מנהלי נבחרת הכדורגל יתעסקו בשערים ולא בחדרים.

• שתהיה זו השנה שבה ינמיכו את המיקרופון של זאת עם העקבים בהפסקה הפעילה של משחקי הכדורסל.

• שתהיה זו השנה שבה נגלה סוף־סוף איך קוראים למאמן של מכבי נתניה - רן קוז'וק או קוז'וך.

• שתהיה זו השנה שבה הכדורגלנים בגילי נוער ישתלבו בבוגרים, והבוגרים לא ישתלבו עם צעירות בגיל נוער.

• שתהיה זו השנה שבה הצרות יהיו נדירות כמו חיוך של עודד קטש.

• שתהיה זו השנה שבה נפרוץ את הגבול, לפני כולם, כמו שדין דוד נתפס בנבדל.

• שתהיה זו השנה שבה נלמד לצחוק מהספורט ולא לבכות בגללו.

איזה כיף לראות את הדור החדש של הכדורגלנים הישראלים - חלאילי, גלוך, דניאל פרץ, מנור, למקין וכל החבורה הזאת. ההצלחות בנבחרות הצעירות, הווינריות של הבוגרת.

רבים מנסים להבין מאיפה הגיע השינוי בכדורגלן הישראלי, ולחבר שלי דרור גבע יש הסבר: על מי הכדורגלנים של שנות ה־80 וה־90 גדלו? על כוכבי הדור שקדם להם - שפיגלר, מלמיליאן וניסים ברדה הגדול.

זה מה שראו במגרשים ובטלוויזיה. ממי אייל משומר למד להרים כדור? מקלינגר. מי היה מאמן הכושר של ערן לוי? השף מושיק רוט.

מי שגדל לפני שלושה־ארבעה עשורים לא ראה כדורגל אירופי נון־סטופ. במקרה הטוב תקציר של רבע שעה סיכם לו את כל הליגות מעבר לים. לעומת זאת, ילידי תחילת המילניום מקבלים את כל הליגות שבעולם, כולל ליגת האלופות, 24/7. הם כבר פחות מנסים להיות פיני בלילי, אלא מחקים על המגרש את מסי, רונאלדו וזידאן, ומשחקים בפיפ"א בסוני מנצ'סטר סיטי נגד פ.ס.ז'.

הם לומדים שיטות משחק ואסטרטגיה. רוזנטל, ברקוביץ' ובניון היו נראים כמו ישראלים שמשחקים בליגה האנגלית - וזה היה מרגש. היום, כשאני רואה את מנור בטוטנהאם, הוא נראה כמו עוד שחקן כדורגל בפרמייר ליג.

אין שמח ממני שנבחרת ארה"ב הגיעה רק למקום הרביעי באליפות העולם בכדורסל. כציוני, בספורט אני בדרך כלל בעדם, אבל יש משהו בשחצנות שלהם שאני לא סובל.

לקרוא למי שזוכה באליפות ה־NBA אלופת העולם זה נוגד את ערכי הספורט. מי החליט שאתם אלופי העולם? נכון שזאת הליגה הטובה בעולם, אבל לא באמת שיחקתם נגד שאר העולם.

אל תשכחו - בין חמשת השחקנים הטובים ב־NBA יש שלושה אירופאים: דונצ'יץ', אנטטוקומפו ויוקיץ'. וזה עוד לפני שבחירת הדראפט מספר 1 וומבניאמה הצרפתי זרק לסל. אז מאיפה היוהרה הזו?

מילא בבייסבול. חוץ מבארה"ב איפה עוד משחקים בענף הזה? רק ביפן ובקובה. אז יאללה, שהאמריקנים יקראו לסדרת הגמר WORLD SERIES. ומה עם הפוטבול? זה בכלל מטורף.

הגאונים לקחו את הספורט הכי פופולרי בעולם, כדורגל, הבינו שהם גרועים בו, אימצו את השם שלו, ושינו את החוקים לחלוטין. הוסיפו קסדות, ויאללה - עכשיו הם באמת הכי טובים בעולם, כי רק הם משחקים את המשחק. זה מזכיר לי שהבן הקטן שלי היה ממציא משחקים, כדי שרק הוא יכיר את החוקים - ותמיד ינצח.

להכריז שהקבוצה שלוקחת אליפות בארה"ב היא The World Champions? חוצפנים! הרי בכדורגל האמיתי ברור שהזוכה בליגת האלופות היא הקבוצה הטובה בעולם, אין לה תחרות באף יבשת אחרת, אבל עדיין האירופאים לא מכריזים על אלופת אירופה כאלופת העולם.

זה כמו שאיזו מדינה קטנה במזרח התיכון נלחמה רק מול מדינות האזור - וברוב הפעמים תנצח (ולפעמים תוציא תיקו רב נפגעים) ותכריז שיש לה את "הצבא הטוב והחזק בעולם". מי קבע את זה? נלחמתם פעם מול הצבא האמריקני, הבריטי או המקסיקני? תתעוררו, אתם בסך הכל אלופי המזרח התיכון.

להגנת האמריקנים - נבחרת הכדורסל הגיעה למונדובאסקט בלי ההרכב החזק, אחרי שהוותיקים והמשמעותיים ביותר לא התייצבו. הרי בצבא "הכי חזק בעולם" לא יכולה להיות סיטואציה שהחבר'ה הוותיקים והמשמעותיים לא יתייצבו להגן על התואר.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

*המדור הוא סאטירי