בית"ר ירושלים אירחה היום (שלישי) למפגש מרגש, שבו נכחו שחקני הקבוצה, את יהודית מלמד, דור שני לשואה, שהחליטה לקחת על עצמה את הסיפור של משפחתה, שהייתה חלק מיהדות רומניה, ולהפוך אותו למשהו שיהיה קריא וברור לדורות הבאים.
יהודית שיתפה: "ב-1939 הוריי עברו לאזור בין רוסיה לרומניה, ואבא שלי היה פעיל במחתרת נגד השלטון הרומני, שהיה אוהד לנאצים. רומניה לא נכבשה על ידי הגרמנים כי הייתה בת ברית שלהם. הם ניסו ללא הצלחה לעבור לרוסיה ובינתיים נולדה להן תינוקת בשם דורה. כשהיא הייתה בת 4 חודשים הם נלקחו למחנות.
"החיילים שלפו אותם מהבית באמצע הלילה. הם הצליחו לארגן תיק קטן עם חיתולים לתינוקת ובגדים חמים כי היה חורף ושתי מימיות מים. יצאו החוצה והצטרפו לשורה ארוכה של יהודים שנשלפו באמצע הלילה וצעדו ברגל שלוש שעות עד שהגיעו לרכבת.
"איך שנפתחו הדלתות כל החיילים דחפו את היהודים לקרון וצופפו אותם שיוכלו רק לעמוד. סגרו את דלת הברזל וככה הרכבת נסעה. שלושה ימים רצופים ללא אויר, עם גוויות על הריצפה ואנשים שעושים את הצרכים על עצמם. הרכבת עצרה אבל החיילים הוציאו את כל הגוויות סגרו מחדש את דלת הקרון. הוריה תיארו כי לפחות הם קיבלו קצת אוויר באותן הדקות הספורות.
"ביום השלישי נגמרה המימייה השנייה וגם החלב, ביום הרביעי התינוקת נפטרה. אמא שלי לא הייתה מוכנה להודות שהיא מתה וחיבקה אותה ושפשפה אותה. בסוף ביקשה ממנה סליחה שלא הצליחה לשמור עליה. אבא הבטיח לאמא שנשמור על דורה שלנו. המשיכו להחזיק אותה כאילו היא חיה. ביום החמישי הם ירדו מהרכבת.
הם רצו לקבור את התינוקת והצליחו. הייתה להם הזדמנות כי אחד היהודים התמוטט והחיילים עמדו סביבו והרביצו לו. הייתה המולה שם והם חמקו הצידה ליער ושמו אותה על העשב הרך וכיסו אותה בעלים יבשים. הם חזרו אותם לשורה והחזיקו ידיים. הם נשבעו אחד לשנייה – למען דורה אנחנו נמשיך לחיות.
העדות המלאה של יהודית מלמד באתר בית"ר ירושלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו