כשמהראן ראדי יוצא למרפסת ביתו הוא זוכה להשקיף על נוף עוצר נשימה. הוא נהנה לקום מדי בוקר ולראות את הר הגלבוע לשמאלו ואת העמק לימינו, השמש גורמת לשדות ולמעיינות לנצוץ ואחרי שש שנים, מתוכן שלוש במרכז הארץ ועוד שלוש בנגב, הוא שב לנוף ילדותו.
"זה הבית", הוא מודה בחיוך ומתיישב לסכם תקופה בלתי נתפסת עבור שחקן ישראלי - שש אליפויות ברצף, הישג שיא שלפחות כרגע רשום רק עליו באופן בלעדי.
ראדי (36) קיבל בקיץ הצעות מכמה קבוצות בליגת העל, ובהן הפועל ת"א והפועל חיפה, אבל הוא בחר בבני סכנין. "הגעתי במטרה לשנות את התפיסה של המועדון, לא להיות קטנים ולהסתפק בהישארות בליגה. הצלחה מבחינתי תהיה אם נסתכל בלבן של העיניים למועדונים הגדולים".
"האמת שלי היתה סכנין"
הבאתו של ראדי היתה המטרה החשובה ביותר של יו"ר סכנין, מוחמד אבו יונס, והמנכ"ל חאלד דוכי. הם נפגשו איתו שלוש פעמים עד שנחתם החוזה. בדרך גם הפועל ת"א לחצה, אבל השחקן המעוטר הרגיש שסכנין היא המקום הנכון. "קובי רפואה דיבר איתי, הסביר שבונים עלי, אבל ההרגשה מההנהלה שלהם היתה אחרת", מסביר ראדי, "קבענו להיפגש והם דחו אותי, פה שמתי איקס והמשכתי הלאה, החלטתי שאני הולך בכל הכוח על סכנין. עוד קבוצות רצו אבל אני אחד שהולך עם האמת שלו. והאמת היתה סכנין".
בקבוצה הבכירה של המגזר מצפים מראדי להרבה יותר מבעלות במרכז המגרש. כאשר בהנהלה התייעצו איתו כיצד אפשר לחזק את הקבוצה, הוא כבר הכניס את הידע שצבר במועדונים הגדולים.
ראדי השיב שצירוף אנשים לצוות הרפואי, שיקלו על המעסה ויאפשרו ליותר שחקנים להתאושש כמו שצריך אחרי משחקים ואימונים, עשוי להיות מהלך טוב יותר מחיזוק בשחקן נוסף. כמה ימים לאחר חתימתו של ראדי, המהלך גם יצא לפועל.
נוסף על כך, בסכנין עובדים על בניית חדר כושר חדש. ראדי אמור להביא את המקצוענות שלו לסכנין, מועדון שהחתים בעונה שעברה מאמן ונפרד ממנו עוד לפני שריקת הפתיחה למחזור הראשון.
"אני בא עם שליחות מאוד גדולה", הוא מסביר, "עוד לפני שהגעתי לסכנין היה לי חשוב להוות דוגמה לאיך כדורגלן צריך להתנהל, במיוחד בעבודה קשה ובצניעות. אלה דברים שצריכים לאפיין כל שחקן ובן אדם. אצלנו במגזר אולי מתייחסים אלי רגשית אחרת כאחד שהביא כבוד וזכה בשש אליפויות, קונצנזוס כזה, ואנשים רוצים שאעשה משהו גם בסכנין. כשהייתי במכבי ת"א והפועל ב"ש, היו פוגשים אותי ואומרים לי, 'למה אתה עוזר רק להם? בוא תעזור גם לסכנין'".
אז באת לסכנין, אבל למה בעצם?
"לא באתי לסכנין בלית ברירה. היה לי חוזה לעוד עונה בב"ש. יש שחקנים בגילי שהיו ממשיכים, אומרים 'יש לי חוזה, אני בן 36, לקחתי כבר אליפויות וזהו', אבל ויתרתי ובאתי לפה בשביל לעשות משהו. המטרה היא לא אליפות או גביע, אלא לשנות תפיסה. לגרום למועדון להרים את עצמו. אם זה יקרה אז עשיתי משהו חשוב, לא רק אני, ההנהלה, המאמן ושאר השחקנים".
למה ויתרת על החוזה בב"ש?
"מקצועית זה התחיל בשנה השלישית, מאוד דומה לשנה השלישית שלי במכבי ת"א. התנהלו דברים ברמה המקצועית שלא הבנתי. יש דברים שמפתיעים אותך. זה עסק תובעני ואני אדם רגיש ותובעני. חיפשתי שיהיו איתי אמיתיים גם אם זה לא ימצא חן בעיניי. מתוך כבוד לא אדבר ספציפית על אנשים במועדון. אני רוצה לזכור את הדברים הטובים שלי שם והיו הרבה כאלה. לא אדבר על שנה אחת מתוך שלוש טובות. הרגשתי מיצוי, הרגשתי שמקצועית הדברים כבר לא היו אמיתיים".
סכם את התקופה בב"ש.
"התקופה הכי משוגעת והכי טובה שהיתה לי. היו הרבה משתנים והרבה מצבי רוח. מקצועית היו איתי קצת משחקים ובשנה השנייה כבר ביקשתי להשתחרר. אחרי אולימפיאקוס ביקשתי מברק בכר לעזוב והייתי כמעט סגור בסכנין. הרגשתי שההחלטות לגביי לא היו מקצועיות, למרות שטענו שהכל מקצועי נטו. בישלתי גול נגד אולימפיאקוס כמחליף, נגד שריף טיראספול הייתי טוב והוחלפתי. כבשתי בפנדל נגד שריף, כשאף אחד לא רצה לבעוט אותו. רשמתי משחקים טובים גם בגביע הטוטו אבל הרגשתי שאני אפשרות שנייה".
ועשית עם זה משהו?
"נכנסתי לשיחה עם אלונה ברקת אחרי משחק מול בית"ר ירושלים ואמרתי שאני רוצה לעזוב. היא היתה בהלם. כמה ימים אחר כך היה לנו את אלוף האלופים, נכנסתי כמחליף עם טוני וואקמה, הפכנו את המשחק ואחר כך שוחחתי עם אלי ברקת, איש נדיר, טוב, והוא נתן לי פרופורציות. הוא סיפר לי שאלונה באותו ערב, אחרי שדיברתי איתה, לא דיברה עם אף אחד. היא לקחה את זה קשה. הוא הסביר לי שבכל משפחה מתנהל רגש וכל בעיה אפשר לפתור. אם לא הייתי טוב הייתי יושב בשקט, אבל הייתי לא פחות טוב מאחרים. הוא הציע לי לדבר שוב עם בכר ושאם לא נסתדר אקח החלטה.
"מאז לא יצאתי מההרכב והשאר היסטוריה. כולנו היינו בקו עלייה. בכר גם דיבר איתי מקצועית והסביר לי שאני שחקן חשוב, היה שינוי בגישה לגביי. החמצתי פנדל נגד סלטיק ולא עלינו לליגת האלופות. אמרתי שאני גיבור טרגי ובכר היה זה ששלח לי הודעה שהכל שטויות, שאני לא גיבור טרגי והערכתי את זה. אחרי המשחק הזה האנשים, האוהדים החמים בב"ש עטפו אותי, מהרגע הזה התחברו אלי".
מזכיר קצת את מה שעברת במכבי ת"א. ג'ורדי קרויף עזב השנה והיה לך קשר מיוחד איתו. הוא שחרר אותך בחינם אחרי שלוש אליפויות ליריבה הכי גדולה אז, הפועל ב"ש.
"יושר של בני אדם הוא המפתח לקשר הדוק וכבוד. כשיש את זה השאר שטויות. לא אשכח לקרויף שהוא לקח אותי בגיל 30 למכבי, למרות שגם לפני היו לי עונות טובות ולא קיבלתי הזדמנות בגלל סוכנים ומאמנים ולא בגלל היכולת. לא רק במכבי, אלא גם במקומות אחרים. הייתי הרכש הראשון של קרויף, לא הכרנו לפני. באליפות הראשונה יצאנו לחגוג במסעדה והודיתי לו על ההזדמנות. הוא ענה שהוא זה שצריך להגיד תודה על החלק שלי באליפות. פה אתה רואה מי הבן אדם".
ואז הגיעה השנה השלישית שלך.
"בשנה הזאת גם קרויף הרגיש שהגענו למיצוי כי מכבי היתה עוצמתית והרגישה שהם מעל הליגה. הם רצו לשמן את המערכת. אמרתי להם כבר אז שהם איבדו את הדרך שאפיינה אותם. ניפחו חוזים, הגיעו המון שחקנים ונראה כאילו אנחנו רוצים לדרוך על הליגה. לא תמיד זה דבר נכון לעשות, היה צריך לשמור על הבסיס שיידע שברגע פחות טוב הם אלה שיצטרכו להזיז את העגלה. בגלל זה המעבר שלי היה יותר קל. קרויף אמר לי, 'אני יודע שאתה עובר ליריבה שלנו, אבל דיברתי עם מיטש גולדהאר וכולנו מעריכים אותך ונותנים לך את הכבוד'. עד היום הם מספרים על הטעות הגדולה שלהם, אבל אלוהים מכוון דברים בסוף. למזלי הגעתי גם במומנטום הכי טוב לב"ש".
טענו שעזבת גם בגלל קומץ שהתנהג כלפיך בצורה גזענית.
"מציק לי בכל פעם שמזכירים את הסיפור הזה. בתחילת השנה השלישית שלי היתה מלחמה בארץ ובעניין הספורטיבי היו מי שבחרו להתעסק בזה דרך ראדי ומכבי. היו אוהדים שלא קיבלו אותי מהרגע הראשון במכבי. לא חיברו לי שיר, אבל מצד שני הקריאה בשמי אחרי גול היתה עוצמתית והרוב תמך בי בגדול. אוהבים להתעסק בדברים הלא טובים והבליטו את הקומץ. יש למכבי קהל גדול וטוב ולצערי בכל קהל יש גזענות. באותה תקופה שיחקו איתי גם מונאס דאבור וחסן אבו זייד, אבל התלבשו עלי כי הייתי דומיננטי. עשו מזה הרבה יותר ממה שזה היה במציאות".
"אין כמו המשפחה"
ראדי איש צנוע, את זה כבר בטח הבנתם. כשמתעקשים לדבר איתו על ההישג שלו - שש אליפויות רצופות - הוא מחייך ונשאר עם רגליים על הקרקע למרות שמדובר במשהו שייחשב נדיר גם בעוד 30 שנה.
"עשיתי תחרות בעיטות באימון עם חאלד חלאיילה ובאחד הניסיונות יצא לי פס בינוני מאוד. הוא צחק ואמר לי, 'תתבייש לך, ככה בועטים אחרי שש אליפויות?'" הוא מספר, "ברגעים כאלה אני נזכר בזה, אבל זה לא מלווה אותי ביומיום. ראיתי תמונה של טוני וואקמה עם כל צלחות האליפויות, זה היה יפה. אשתי שאלה אותי למה לא עשיתי תמונה כזאת, אבל באמת שלא חשבתי להתגאות בזה. זה אני, לא חושב על זה כל יום".
ראדי נולד וגדל בכפר סולם בסמוך לעפולה. הוא התחתן בגיל 30 ויש לו שני בנים ("רואה אותם משחקים בבית, במרחב הפתוח, וכיף לי"). הוא לא שכח מהיכן בא וגם כשעזב, ידע שבסופו של דבר יחזור הביתה. "הכבוד להורים חשוב לי, אמא שלי היתה הכי שמחה מזה שחזרתי", הוא אומר ומראה בפעם הראשונה במהלך הראיון התרגשות מסוימת. הוא משתדל לפגוש את הוריו בכל הזדמנות, גם אם זה בשעות הערב אחרי אימון בסכנין.
"צריך להעריך את הטוב ואין כמו המשפחה", הוא אומר כשמעליו בסלון תמונה ממוסגרת עם פסוק אחד שמעיד גם על אמונתו: "אין עוד מלבד אלוהים". "זה הפסוק שמכיל את כל העולם", הוא מסביר את תפיסת עולמו, "ברגעים הפחות טובים אני קורא את הפסוק הזה ומקבל פרופורציות. אני לא שוכח את הימים שנסעתי שעות לאימונים בעכו, יום יום על כביש הסרגל, בדרך לאחת העונות שבהן נהניתי הכי הרבה.
"שיחקתי גם בבני יהודה וטקטית הייתי טוב, אבל זה לא היה זה. בגיל 30 הבנתי שאני יכול לקחת את מה שיש לי צעד אחד קדימה".
עם מחמוד קנדיל, עלי עותמאן, קלאודימיר, פיראס מוגרבי, עטאא ג'אבר, שלומי אזולאי וזרים חדשים אפשר להצהיר שסכנין שווה לפחות כרטיס לאירופה?
"שמות לא אומרים כלום. זה לא מתוך פחד. המטרה שלי זה האימון הבא, זה מה שהלך איתי כל הקריירה. לנצח באימון זו המטרה הבאה. להפסיד באימון זה סוף העולם מבחינתי. כשאתה שואף למצוינות, גם אם לא תגיע, לפחות תהיה קרוב. הקבוצה צריכה להחזיר את הקהל בסכנין - זה הדבר הכי חשוב לי. הם מאמינים בהצלחות ואנחנו רוצים שהאוהדים יגיעו מתוך השתייכות למועדון. זה מה שקרה בב"ש, שם הצליחו לחבר את הקהל למועדון דרך כמה שחקנים. אהבתי את זה מאוד. חשוב מאוד לקרב את הקהל בסכנין לקבוצה, זה מה שנעשה".
ראדי זומן לסגל הנבחרת תחת אלי גוטמן במוקדמות מונדיאל 2014. הוא שותף בשבעה משחקים בקמפיין, אבל כמו שאר חבריו לא הותיר יותר מדי רושם.
עכשיו, עם אנדי הרצוג על הקווים של הנבחרת הלאומית, הניסיון והגיל של ראדי יכולים לשחק לטובתו בדרך לזימון מחודש.
"בגיל 36 אולי הצלחתי לשבור את המיתוס שאחרי גיל 30 דועכים. שחקנים שלא אוכלים טוב, לא ישנים טוב או אחרי משחק אחד יוצאים לחגוג, לא יכולים להצליח. אני לא שם. בגלל זה בגילי אני ממשיך לעשות תוספת אחרי כל אימון בסכנין. עוד בעיטות, עוד אימון, וזה מה שאני מנסה להעביר לשחקנים צעירים כאן. אני רואה שחקנים בסכנין מצטלמים בים, בחדר כושר ואני שואל, איך יש להם זמן? הלו, אתם הולכים לעבוד. בדברים האלה אני מתגאה וזה המסר לאנשים. אני לא מהיר כמו ילד בן 22, אבל המחשבה שלי יותר בוגרת ומהירה וזה שם המשחק".
ועצת זהב קולינרית?
"מבחינה בריאותית, שמן זית עם לימון בבוקר מנקה את הגוף ומכין אותך לבלאגן של היום. אני לא אוכל הרבה שטויות. שומר על כמויות, נח בצהריים, עוקב אחרי המשקל ואחוזי שומן. כשיש מודעות לגוף, הגיל לא משנה".
עד מתי אתה יכול לשחק?
"עד מתי שאלוהים ייתן לי".
אתה מכיר היטב את מונאס דאבור, לקחת אותו תחת חסותך בגיל צעיר במכבי ותראה איפה הוא היום. הוא זה שצריך להוביל את הנבחרת בקמפיין הבא?
"תרשה לי לענות לך בשאלה. יש שחקן שנמצא בכושר יותר טוב ממונאס?"
לא.
"אז יש לך את התשובה. הוא גדל בתנאים קשים, איבד את אביו, אבל יש לו אמא מדהימה, דודים וסביבה תומכת. אני זוכר אותו בתקופה הכי קשה ששחקן צעיר יכול להיות בה. בזמן שהקריירה שלו נסקה הוא התמודד עם פציעה קשה ובמכבי רצו לוותר עליו. הוא היה מתאמן בצד ושמעתי לחשושים שלא בונים עליו. מה שאהבתי אצלו היה השקט, הוא עבד קשה בלי לבלבל את המוח ולקח את הכל לכיוונים טובים. זה שהיינו יחד במכבי עזר לשנינו, לא רק אני עזרתי לו, זה היה הדדי".
מחמוד קנדיל, דיא סבע, לואי טאהא, יש המון שחקנים ערבים בנבחרת הבוגרת ובצעירה. מה מייחד אתכם?
"האופי. אני פוגש הרבה שחקנים גם יהודים שיש להם נקודות משבר. המפלט בנקודות משבר זה השוני. דאבור, למשל, לא יוצא לבלות כשהוא במשבר אלא עובד קשה יותר.
"אצלכם, שחקנים לוקחים את המצב יותר בפרופורציה ואומרים 'מה שיהיה יהיה'. בנקודה הזו הרבה כישרונות שאתה בטוח שיגיעו למעלה, אחרי חצי שנה לא טובה רושמים הידרדרות גדולה".
מה דעתך על חוק הלאום?
"אף פעם לא התעסקתי בפוליטיקה. כל בן אדם במדינה שיש לו דרכון ואזרחות צריך להיות שווה. אני לא רוצה להתעסק בחוק הזה. כשאנחנו בסכנין נכנסים למסעדה יחד לא מסתכלים מי יהודי ומי ערבי. בכדורגל, אני חי עם יהודים, יש לי חברים יהודים ואף פעם לא הרגשתי נחות או נתתי למישהו להרגיש נחות ממני. כך זה צריך להתנהל".
בפעם הבאה שתזומן לנבחרת, תגיע בגאווה?
"ברור. בכל מקום שהייתי עשיתי את המקסימום בלי קשר לדת או גזע. גם נגד הבן שלי במרפסת בבית אני נותן את המקסימום, אז בנבחרת? ברור שאתן הכל".
אמרת פעם שאתה מוכן לשחק בבית"ר ירושלים כדי להיות גשר לשלום. זה עדיין רלוונטי?
"זאת שאלה מכשילה. ביום שאוהדי בית"ר יחליטו, זה יקרה".
יש סיכוי שבעוד כמה חודשים נשב על המרפסת מול הגלבוע ואתה תהיה עם אליפות שביעית ברצף?
"השאיפה היא שכל אחד שבא לראות את סכנין ייהנה מקבוצה אטרקטיבית ושמחה, כזו שמתעסקת רק בכדורגל ושכיף לבוא ולראות אותה. כשכל זה יקרה, התוצאות יגיעו. הכי חשוב לי לראות את הקהל חוזר לדוחא, להיות קבוצה טובה, לגרום לכולם ליהנות מאיתנו".
ראדי. חשוב לו להוות דוגמא // צילום: מישל דוט קום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
