אם אתם לא אוהדי הפועל ירושלים או מעכברי הענף, סביר שלא תזכרו שאורי קוקיה (כיום מאמן אליצור יבנה) חתום על האליפות הראשונה של האדומים כעוזר מאמן של דני פרנקו, אבל זו ממש לא ההיסטוריה היחידה שהשניים האלו רשמו יחדיו. שש שנים מוקדם יותר, עם קוקיה על הפרקט, פרנקו על הקווים ורגע אחד קסום של בראיין טולברט, הפועל חולון זכתה בגביע הראשון בתולדותיה.
ב-2009 זכית בגביע המדינה עם הפועל חולון. מה אתה זוכר מהחוויה הזו?
אני בעיקר זוכר את הטירוף של הקהל. ברבע הגמר ניצחנו באשקלון, בחצי הגמר את נהריה (שהעיפה את מכבי ת"א בשמינית), ולאורך כל הדרך הקהל ליווה אותנו לכל משחק, עודדו כמו משוגעים ויצרו טירוף סביב הקבוצה. הגמר היה חוויה מיוחדת, כי יד אליהו היה מפוצץ עם שני הקהלים, למרות שלא מכבי ולא הפועל ירושלים עלו. המשחק היה צמוד עד הסוף, ואז הסל המשוגע של טולברט בכלל הטריף אותם. ואת המסיבה שהיתה בפארק פרס אחרי המשחק לא אשכח בחיים.
ב-2008 זכית עם חיפה באליפות הליגה הלאומית והעלת אותה ליגה. ואז ניצחת אותה בגמר הגביע מהסל השוגע של טולברט. איך זה הרגיש?
זה בהחלט הוסיף לייחוד ולחוויה. אבי אשכנזי היה המאמן שלי בחיפה, הכרתי את כל אנשי ההנהלה וחלק מהשחקנים, ושמחתי בשבילם שהגיעו לגמר כבר העונה הראשונה שלהם. אבל יותר שמחתי שניצחנו אותם בגמר.
זו היתה העונה שאחרי האליפות של חולון, והקבוצה התפרקה, רק כריס ווטסון נשאר. לא נתנו לכם הרבה סיכויים אפילו לשרוד בליגה. מה היה מיוחד בקבוצה ההיא של חולון?
באמת בהתחלה זה היה מוזר, הקבוצה היתה חדשה, היה פחות ניסיון, תקציב נמוך, החתימו רק שלושה זרים (דרון וושינגטון, קרטיס ווית'רס, לואיס פלורס), ובמשחקי האימון לא נראינו טוב. אבל אז במשחק הראשון התפוצצנו וניצחנו את בני השרון, והכל הסתדר. דני פרנקו חיבר אותנו יפה, וממצב של הישרדות סיימנו במקום החמישי, ובפלייאוף הפסדנו רק בסדרה של חמישה משחקים לגלבוע של קטש (עם השלד שלקח אליפות בעונה שאחרי). באמת התחברה לנו שם קבוצה מיוחדת.
אתה ודני פרנקו פיתחתם קשר מיוחד לאורך השנים. איך זה התחיל?
זה התחיל כשדני אימן אותי במחלקת הנוער של הפועל תל אביב במשך שנתיים. וכשנוצרה ההזדמנות, הוא החתים אותי אז בחולון. זו היתה השנה הכי משמעותית שלי כשחקן, קיבלתי את תואר השחקן המשתפר של העונה. זכינו בגביע, וזה גם הביא אותי בסוף העונה לסגל נבחרת ישראל של אריק שיבק. דני תמיד האמין בי ואיפשר לי להגיע לשיא היכולת שלי ככדורסלן.
וכשפרשת בפעם הראשונה היית עוזר מאמן שלו בהפועל ירושלים והבאתם לה את האליפות הראשונה שלה.
המשפחה שלי במקור מירושלים, ולמרות שגרנו ביבנה, היה לכולנו מנוי למשחקים של הפועל ירושלים בכדורסל וגם בכדורגל. לכן שמחתי לעבוד עם דני בירושלים, בעונת האליפות הראשונה שלה, שגם היא היתה עונה ספורטיבית מיוחדת מאוד בשבילי.
היום אתה מאמן ביבנה. אתה שומר על האהבה שלך לכדורסל. איך זה לאמן שחקנים צעירים?
יבנה היא הבית שלי, ויש מועדון מצוין עם ניהול מעולה. הגעתי בסוף העונה הקודמת, ואני בשנה שניה. אני מאמן שחקנים מאוד מוכשרים כמו אלעד הופמן, טמיר אריאלי, שי קרביוב, מוטי מוסקוביץ', נועם לייש. לכולם יש כישרון של ליגה לאומית, והם בחרו לשחק בליגה ארצית, כי שם אפשר לשחק ועדיין לעשות עוד דברים בחיים, לפתח קריירה נוספת. המועדון משקיע ומעוניין לחזור לליגה הלאומית, ולשם אנחנו שואפים. זו ליגה תחרותית והרבה כסף מושקע כאן.
אז את מי אתה אוהד בחצי גמר הגביע השנה?
מכיוון ששיחקתי בשלוש מארבע הקבוצות (חוץ ממכבי), אין לי קבוצה פייבוריטית. אני מקווה שיהיה כדורסל טוב, הרבה קהל, ונראה ישראלים טובים משחקים. לפי איך שהיו הדרבים האחרונים, והרמה שבה משחקות הרצליה וחולון, נראה לי שיהיה כדורסל ברמה גבוהה.
