כמעט עשור חלף מאז אותה עונת 2016/17 במכבי תל אביב, אך עבור מאיק צירבס, ששיחק בקבוצה, היא עדיין נקודת מפנה. הסנטר הגרמני הגיע אז כהבטחה גדולה, אחרי שנים מצוינות בכוכב האדום בלגרד, עם תג מחיר גבוה וציפיות להיות עוגן בצבע. בפועל, זה נגמר מהר – ועם טעם מר.
המספרים לא היו רעים במיוחד (15 משחקי יורוליג שבהם רשם 8.1 נקודות ו-3 ריבאונדים בממוצע למשחק), אך בפועל הוא התקשה להתאקלם, לא הסתדר בחדר ההלבשה (ולפי דיווחים אף בכה כמה פעמים) ועזב באמצע העונה.
היום, בגיל 36, הוא כבר במקום אחר לגמרי. צירבס משחק בטרייר בבונדסליגה הראשונה (אליה העפיל עם הקבוצה הקטנה), רחוק מאור הזרקורים של היורוליג, ורושם העונה 7.5 נקודות, 4.8 ריבאונדים ו-0.9 אסיסטים ב-15.5 דקות למשחק. הוא כבר לא שחקן מרכזי, אך כן דמות מנוסה בסגל - כזה שמביא קשיחות, הבנת משחק וניסיון לקבוצה שנאבקת לבסס את עצמה בליגה.
מעבר למספרים, התפקיד שלו השתנה. צירבס הפך לשחקן שמוביל בחדר ההלבשה, מדריך צעירים ומקבל את המציאות החדשה. “אני כבר לא אותו שחקן”, הוא מודה, אך עדיין מוצא משמעות במשחק.
"מכבי תל אביב לא הצליחה לטפל ברגל שלי"
ובכל זאת, קשה לנתק אותו מהקדנציה במכבי תל אביב. בראיון שהעניק לפני כחודש, הוא חזר לשם בכנות נדירה: “זו הייתה עונה די גרועה. היו חמישה חילופי מאמנים בעונה אחת”, סיפר. הכאוס, לדבריו, היה מוחלט: “על הנייר היינו יכולים לזכות ביורוליג, אבל פשוט לא היינו קבוצה – זה לא עבד בכלל”.
צירבס גם טוען שבישראל לא הצליחו לטפל בפציעה שלו כראוי: “עברתי למינכן בגלל הפציעה שלי. הייתה לי פציעה בכף הרגל, והם פשוט לא הצליחו להשתלט עליה בצוות הרפואי בתל אביב. הצעד היחיד שהיה אפשרי כדי בכלל לחזור לעמוד על הרגליים – היה לעבור למינכן”.
אחרי מכבי הוא המשיך לבאיירן מינכן, חזר לכוכב האדום, נדד גם לסין – שם חווה תקופה מורכבת במיוחד: “זה היה מאוד קשה מנטלית… סימנתי כל יום שעובר כדי להתקרב הביתה ודיברתי רק עם המתורגמן”, הוא הודה. לאחר מכן שיחק גם בפורטוגל ובאיחוד האמירויות, לפני שחזר לגרמניה.
“בגיל 36 עדיין עושים עליי דאבל-טים"
בכל הנוגע לעתיד, צירבס עדיין לא ממהר לסגור את הדלת על הקריירה. למרות הגיל והירידה במעמד, הוא ממשיך ליהנות מהמשחק ולא ממהר להכריז על פרישה. “אם יהיה עניין מטרייר, אז גם לי יש עניין להישאר”, הוא מבהיר, ומספר שאמר לאשתו: “בגיל 36 עדיין עושים עליי דאבל-טים, אז אני עדיין מועיל. ביום שיפסיקו לעשות עליי דאבל-טים זה הסוף”.
הדילמה הזו מלווה אותו בתקופה האחרונה: מצד אחד הרצון להמשיך לשחק ולמצות עוד את הקריירה, ומצד שני ההבנה שהשלב הבא מתקרב. בינתיים, נראה שהוא בוחר בדרך האמצע. לאחרונה השתלב בנבחרת לוקסמבורג (שגובלת בעיר שבה הוא גר) כמאמן גבוהים, אך מודה שהוא עדיין מתלבט לגבי העתיד: “כמאמן ראשי זה נראה לי קשה מאוד… לנהל 13 שחקנים זה לא פשוט”, אמר, והוסיף: “אני רואה את עצמי יותר כעוזר מאמן”.
