יניב גרין, אחד מגדולי הסנטרים של הכדורסל הישראלי, עדיין משחק בגיל 45. אמנם מדובר בכדורסל חובבים, אבל הוא עדיין על הפרקט במדי הפועל פתח תקווה מליגה א'.
"אני כבר לא מטביע ומשחק רק 15–20 דקות, אבל זה נותן לי הרגשה טובה לשמור על כושר", הוא מספר בראיון מיוחד ל"היום". "מגיל אפס אני בכדורסל. זה מה שאני אוהב. התחלתי בכדורסל כתחביב שלי וגם עכשיו הוא התחביב שלי. זה הדבר שאני יודע לעשות הכי טוב".
אתה בכושר?
"אתה יודע, בליגה הזו יש ותיקים שמשתמשים בניסיון ובהבנת המשחק. אין מה לעשות - לצעירים יש רגליים יותר טובות משלנו. יש לי מגבלות פיזיות, אבל כל עוד זזים זה טוב. צריך לציין שיש לנו קבוצה טובה ויש לנו סיכוי לעלות ליגה".
למה אתה עדיין על הפרקט?
"בשנים הראשונות אחרי הפרישה לא שיחקתי והרגשתי לא טוב עם הגוף שלי. הרגשתי שאני מתנוון. אז החלטתי לשחק בליגות הנמוכות. שיחקתי כבר בגבעתיים, יפו וגבעת שמואל".
ובכל זאת אמרת לי שבמשחקים אתה צופה מעט מאוד.
"אני פחות עוקב אחרי משחקי ליגת העל. משחקים גדולים אני רואה מדי פעם. אלישי כדיר הוא חבר שלי אז אני צופה בבני הרצליה לפעמים. אני ממש פחות בעניינים והסיבה היא אובדן הזהות בכדורסל הישראלי. יש יותר מדי זרים ופחות מדי ישראלים וקשה להתחבר. בתקופה שלי עוד היה חוק רוסי אז היינו יותר מוגנים".
יורוליג אתה רואה?
"מדי פעם. הפועל ת"א זה דבר חדש ביורוליג אז יש בזה עניין. מכבי תחת עודד קטש נותנת במה מרכזית לתמיר בלאט ורומן סורקין. בגדול אני פחות רואה משחקים ויותר קורא ומתעדכן. צריך להבין גם שמגיל קטן אני בכדורסל ויש קצת רוויה מהעניין".
מה אתה עושה מלבד לשחק?
"אני מתמקד בדברים אחרים. קודם כל המשפחה, זה לפני הכל. מעבר לכך יש לי חברה לאשראי חוץ־בנקאי וכמה בתי ספר לכדורסל בתל אביב ויפו. אלה הדברים שאני עושה עבור הפרנסה".
"הכדורסל בער בי"
סנטר העבר בן ה־45 מספר שאנשים קצת טעו במשך השנים בתדמית שלו: "בפנים אני לא מה שהקרנתי כלפי חוץ. הפרצוף שלי אולי משדר אדישות, אבל הכדורסל בער בי. הייתי מאוד תחרותי. לוקח כל משחק וכל אימון בשיא הרצינות ולוקח ללב משחקים לא טובים ותקופות לא טובות. אולי לא ראו את זה עליי, אבל בפנים התחוללה סערה".
עדיין מתגעגע למשחק?
"אני עדיין חולם על כדורסל בלילה. זה עדיין חזק בחלומות שלי. חולם על הנבחרת, על מכבי, על הפועל, על אימונים, על משחקים. זה עמוק בנפש שלי".
גרין הפסיק לשחק בקיץ 2015, אבל רק שנה אחר כך, בגיל 36, הודיע על פרישה: "במשך אותה שנה ניסיתי לחזור, להיפטר מכל הכאבים וההגבלות. כשראיתי אחרי כמה חודשים שאם אחזור זה לא יהיה כמו שאני רוצה החלטתי לפרוש. היה קשה לי לעכל את הפרידה. זה לקח זמן. זה היה רגע שחששתי ממנו. לא הכנתי את עצמי לשלב הבא. לקח זמן עד שהפנמתי שזה אמנם לא פשוט, אבל צריך לפתוח פרק חדש".
גרין זכה בקריירה ב־6 אליפויות ו־4 גביעים, היה בגמר וזכה במדליית הכסף עם נבחרת העתודה באליפות אירופה. גולת הכותרת היא כמובן הזכייה עם מכבי תל אביב ביורוליג ב־2005. גרין עשה קריירה מופלאה בנבחרת ישראל. הוא שיאן ההופעות בנבחרת עם 193 משחקים במדים הלאומיים.
"הנבחרת היא מעל הכל"
המשחק האחרון בקריירה שלו היה במדי נבחרת ישראל ביורובאסקט 2015. הוא מעולם לא ויתר על האפשרות לשחק בה: "הנבחרת היא מעל הכל. כבוד גדול להיות בכלל מוזמן לנבחרת. בכל התכנסות של הנבחרת הייתי לוקח את המדים ומסתכל בגאווה על השם שלי עם דגל ישראל. זה היה כבוד גדול וזכות גדולה. מבחינתי הנבחרת הייתה אינדיקציה שהגעתי למשהו".
היו מקרים שהגעת לנבחרת לא כשיר לגמרי.
"נכון. רוב המשחקים היו בקיץ כששחקנים נחים. היו לי פציעות בקריירה בעקבות העובדה שלא הייתי נח בקיץ, והיו גם פציעות בנבחרת. אני לא מצטער על כלום. אם זה היה חוזר שוב הייתי עושה בדיוק את אותו דבר".
הרגע הגדול בקריירה?
"זכיתי להיות בהפועל ת"א בימיה הגדולים עם ארז אדלשטיין, במכבי בשיאה עם שאראס, פארקר וויצ'יץ', לזכות באליפות הראשונה של הפועל ירושלים ולגדול בבני הרצליה. זכיתי לחוות את כל הדברים האלה ואני יכול לומר שהתמזל מזלי".
היית במכבי שש שנים בשתי קדנציות אבל לא הצלחת להפוך לדומיננטי שם.
"במכבי היו תקופות יותר טובות ופחות טובות. אני לעיתים חושב שהחוזק המנטלי שלי לא היה מספיק טוב. לשחק ולהיות משמעותי במכבי הגדולה עם קו פנים של וויצ'יץ' ובאסטון היה כמעט בלתי אפשרי. היו לי תקופות שהיה קשה לי שם, אבל למדתי מזה. בקדנציה השנייה שלי במכבי ידעתי להתמודד והייתי יותר דומיננטי".
ומה דעתך על הסנטר המוביל בכדורסל הישראלי, רומן סורקין?
"הוא מאוד דומיננטי. אני מאוד אוהב לראות אותו משחק. אתה רואה שהוא משתפר כל עונה וכל הזמן מתקדם ומוסיף עוד דברים למשחק שלו. הוא בהחלט ברמות הכי גבוהות. אני בתור גבוה יודע מה הוא עובר ואיזה קשיים יש, וזה גורם לי להעריך אותו עוד יותר".