"דני אבדיה התאמן אצלי עם כדור טניס, הוא היה אשף"

בגיל 10 בלבד הגיע דני אבדיה, הכוכב הכי גדול של הספורט הישראלי, לאימונים אישיים אצל לייזי גורדון, האיש הכי צבעוני בשכונה, שגם היה כוכב כדורסל.

"זופי, אבא של דני, ביקש ממני שאעבוד איתו על קליעה. אני עבדתי איתו יותר על החזון, טיפול בכדור, מהירות תגובה, יכולת ליצור מהלכים במשחק", הוא מספר, "דני התאמן אצלי גם עם כדור טניס, ואז כשהוא קיבל כדורסל ליד הוא היה אשף. גיליתי ילד יוצא דופן, משקיען אמיתי. מובן שבירכתי אותו אחרי שנבחר למשחק האולסטאר. הישג מדהים".

לייזי, בן 60, תמיד היה איש אחר, מגוון, סוער ואנרגטי על המגרש. גם סגנון הפרשנות שלו על המשחק קליל ומהנה. הוא אומר שקוראים לו "לייזי קרייזי או קרייזי לייזי", אבל הוא הרבה מעבר לכך - גורדון הוא גם מוזיקאי מחונן, ובשבוע הבא ינגן בפסטיבל הגא'ז באילת במופע המיוחד שלו "fun jazz".

אנחנו משוחחים כשהוא יושב על הפסנתר במרכז המוזיקה ברעננה. נמרץ וחד כהרגלו. הוא מספר בפתיחות שלא היה לו קל לגדול כחצי אמריקני וחצי ישראלי. אמו הגיעה לישראל בעקבות עבודתה כעיתונאית, התאהבה באביו ונשארה כאן. "הייתה לי ילדות מאוד לא פשוטה בבית, מילולית ופיזית. הייתי הולך לבית הספר ומוציא הכל, מכסח ילדים אחרים. הייתי ילד מאוד לא מקובל, עד שהכדורסל ניתב אותי למקומות טובים והציל לי את החיים".

ההומור, החיוכים, האנרגיה החיובית - כל זה נועד לכסות על כאב ועצב גדול?
"וואו. אני חי את זה כל החיים ואתה פתחת לי את הצ'אקרות עכשיו. כן, אתה צודק".

"מכבי תל אביב שלחה אותי לטל ברודי"

לייזי חוזר לנגן. הוא מספר על המפגשים שלו עם טל ברודי כשהיה בסך הכל בן 12: "שיחקתי במכבי תל אביב, בקבוצת הנערים, והם הבינו שיש לי פוטנציאל ושלחו אותי לשיחות עם ברודי אחרי שמכבי זכתה בפעם הראשונה בגביע אירופה ב־1977. בשבילי זה היה לדבר עם אגדה. כמו מייקל ג'קסון או מייקל ג'ורדן. הוא אירח אותי בבית שלו ואחרי שהייתי מסיים אצלו הלכתי למלון בהרצליה ועובד שם. ניגנתי בלובי על הפסנתר במשך שנתיים וכולם התלהבו ושאלו 'מי זה הפסנתרן הזה?'"

בשלב מסוים עבר גורדון עם הוריו לארה"ב, אבל ברודי לא ויתר עליו והחזיר אותו לישראל כדי שישחק בקבוצה הבוגרת של מכבי תל אביב: "טל הגיע ליוסטון לאיזו הרצאה וראה אותי שם בקולג'. הוא היה בשוק שאני שם. הוא התלהב ממני, ובתוך חצי שנה כבר הייתי חתום במכבי".

לייזי מספר בכנות אופיינית שהקריירה הקצרה שלו במכבי לא המריאה: "התקופה שלי במכבי הייתה פספוס גדול. זה לא עבד בכלל. אני יותר ברודי במשחק שלי, אבל לקחתי את הגופייה של מיקי ברקוביץ' הגדול. היו המון ציפיות ממני. אני חושב שמבחינה הגנתית, פיזית, לא הייתי מוכן ליורוליג. אני מצטער שלא הייתי מספר 6 במכבי, כמו בקבוצות ששיחקתי בהן אחרי כן ושהיו לי בהן עונות ממש טובות".

התקופה שלי במכבי הייתה פספוס גדול. זה לא עבד בכלל. אני יותר ברודי במשחק שלי, אבל לקחתי את הגופייה של מיקי ברקוביץ' הגדול.

הפך ללהיט בהפועל אילת

בשלב הבא בקריירה שלו ככדורסלן גורדון עבר להפועל אילת ושם היה להיט, גם בהפועל חיפה ובהפועל תל אביב היו לו עונות טובות, ומשם הוא המשיך לכדרר, לקלוע ולהטריף את הקהל גם במדים של עירוני רמת גן והפועל גליל עליון.

מי שעזר לו היה לדבריו דיוויד פדרמן ז"ל, שנפטר בתחילת השבוע ממחלה קשה: "דיוויד היה איש מדהים. היינו תמיד בקשר חם. אני בעצב גדול. לפני 20 שנה הוא דאג וסגר את העניין הפיננסי כדי שתקליט שלי ייצא לאור. תמיד בחגים בירכתי אותו, והיו לנו עוד דברים שעברנו ביחד. איש מיוחד במינו עבורי".

המוות של פדרמן אינו הדבר היחיד שעוצר את שטף הדיבור של גורדון. "אבא שלי מת כשהייתי בן 20", הוא נזכר ומתרגש, "אבא נפטר כשנתיים לפני שהגעתי למכבי תל אביב. זה היה חלום משותף של שנינו, וציער אותי שהוא לא זכה לראות את זה קורה".

אבא שלי מת כשהייתי בן 20, אבא נפטר כשנתיים לפני שהגעתי למכבי תל אביב. זה היה חלום משותף של שנינו, וציער אותי שהוא לא זכה לראות את זה קורה

"עברתי המון בחיים"

גורדון עובד, כאמור, גם כפרשן כדורסל כבר שנים ארוכות. "כבר 18 שנים אני מפרשן את הליגות האיטלקית, היוונית, הספרדית והטורקית. אתה מבין", הוא צוחק, "אמרו שאני קרייזי ותראה איזו יציבות, איך אני מחזיק מעמד יפה".

גורדון מחזיק מעמד גם ב"נבחרת החלומות של לייזי", שבה הוא מאמן מנכ"לים ועובדים בחברות שונות שבאים אליו לאולם הכדורסל ליום גיבוש חווייתי: "אני כל הזמן על המגרש. עם שחקנים, בפרשנות, בחוויות שאני מעביר. מגיל 9 אני בכדורסל, ומגיל 6 אני כבר מנגן בפסנתר. אני חי בשביל הכדורסל, אבל נושם את המוזיקה. אני עושה פאן ג'אז, מוזיקה קלילה ומהנה, ואנשים שבאים למופעים שלנו באמת מאוד נהנים".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

לייזי נשוי באושר כבר 30 שנה. לו ולאשתו יש שני בנים (28 ו־25): "יש לי משפחה מדהימה ואני מאושר. אנחנו חיים ברעננה ובאמת טוב לנו. עברתי המון בחיים. אולי היו לי פספוסים בקריירה, אבל מבחינת האישיות והמשפחה הצלחתי. מי כמוני יודע להעריך את זה, לחבק את זה. אמא שלי, עליה השלום, נפטרה לפני שנה ואחרי כל מה שעברתי בבית שלי כילד, אני יודע להעריך ולאהוב כל רגע עם המשפחה שבניתי כאן".