הניצחון ההיסטורי של נבחרת ישראל על צרפת ביורובאסקט 2025 הציב אותה בסיטואציה חדשה, מרוממת, שאותה הוותיק מבין שחקני הסגל, בר טימור (33), מסביר בראיון בלעדי ל"ישראל היום", רגע לפני המשחק החשוב היום (15:00) מול בלגיה.
"אנחנו בתחושות טובות מאוד לאחר הניצחון על צרפת, זו נבחרת חזקה מאוד. כולם מאוד שמחים, וזה ניצחון חשוב להמשך ההתקדמות שלנו בטורניר. זה כיף לעשות משהו שלא ציפו מאיתנו שנצליח בו. הניצחון הזה הוא זיכרון היסטורי שיישאר איתנו לכל החיים. לאורך כל הדרך האמנו בעצמנו", אמר.
טימור מבהיר שגם ההפסד המתסכל לפולין, יום לפני ההפתעה הגדולה מול הצרפתים, לא פגע באמונה שלו ושל חבריו לנבחרת: "כן, מהרגע הראשון האמנו שאפשר לנצח את צרפת, ולא חשבנו לרגע לוותר על המשחק הזה. לרגע לא חשבנו לזרוק אותו. כולם היו דרוכים ומרוכזים, הגענו בלי לחץ - והדברים הסתדרו לנו".
לוח הזמנים הצפוף של אליפות אירופה, חמישה משחקים בשבוע אחד, הופך כל התמודדות לחשובה ומצמצם את זמן החגיגות לאחר ניצחון גדול, או את האפשרות לשקוע באכזבה שמגיעה לאחר הפסד כואב. חניכיו של המאמן הלאומי אריאל בית הלחמי יודעים זאת היטב, ולפרקט בספודק ארנה הערב הם יעלו כאילו לא קרה דבר. הם יודעים דבר נוסף - ניצחון נוסף ישלח אותם בוודאות לשלב שמינית הגמר של האליפות, לראשונה מאז יורובאסקט 2015.
"בערב שלאחר הניצחון על צרפת קיבלנו תמיכה מטורפת מהאוהדים, באולם ובבית", מספר טימור. "וכל אחד שמח עם הסביבה שלו ושלנו. אתמול כבר חזרנו לקרקע ואנחנו עם הפנים לבלגיה, דרוכים".
"מתמלא בתחושת גאווה"
רפי מנקו ותומר גינת אמרו אחרי המשחק נגד פולין כי הם הרגישו שכל העולם בחוץ נגדכם. אתה מזדהה איתם?
"כן, בהחלט. אני חושב שכולנו הרגשנו ככה ברגע שקראו לנו בוז בהמנון, זה הדבר הכי דוחה שיכול להיות. אנחנו מרגישים כאן את השנאה כלפינו על בסיס יומי, אבל לנו כנבחרת זה עושה רק טוב ומאחד אותנו. אנחנו לא ניתן לאף אחד את התענוג לראות אותנו נופלים ונשברים. כל הדבר הזה רק מחבר אותנו מאוד, וגורם לנו להיות יותר חזקים. הדבר היחיד שכל האנטי נגדנו עושה זה לעזור לנו".
הרגשתם שמזלזלים בכם?
"כן, הרגשנו שבזים לנו כישראלים ומזלזלים בנו כישראלים. אבל אנחנו גאים להיות ישראלים, וככל שבזים למדינה שלנו כשאנחנו מגיעים למגרש זה רק גורם לנו לרצות להצליח יותר".
טימור עבר לא מעט בכדורסל הישראלי, ומתמלא בתחושת גאווה לא רק מהשליחות כישראלי אלא גם כשמזכירים לו את דני אבדיה. על שחקן פורטלנד טרייל בלייזרס הוא אומר בנחרצות: "לא ראיתי אף פעם משהו כמוהו בכדורסל שלנו".
הוא המשיך: "דני אבדיה הוא השחקן הכי גדול בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי, ועוד יש לו המון לאן להתפתח ולצמוח. הוא עושה הכל בגדול. בדרך שלו ובסגנון שלו הוא מוביל את הנבחרת שלנו ורק משתפר משנה לשנה. כל העיניים עליו בכל משחק וזה אתגר גדול, אבל הוא מתמודד עם זה בצורה מדהימה ורוצה את האחריות הזאת".
"להגיע רחוק"
שינויי הדורות שנעשו בנבחרת ישראל בשלוש השנים האחרונות לאחר סיום אליפות אירופה 2022 הובילו לכך שחמישה שחקנים שלא נכחו באליפות הקודמת לובשים כעת את מדי הנבחרת ומביאים עימם דם חדש ורוח צעירה.
כחלק מחילופי הדורות ההדרגתיים מצא עצמו פתאום טימור כוותיק שחקני הסגל: "זה מדהים עבורי, הקריירה עוברת מהר. באליפות הקודמת הייתי בין הצעירים ופתאום אני הכי מבוגר. אני לומד להעריך כל רגע. יש לנו בנבחרת שילוב טוב בין ותיקים וצעירים והחיבור והגיבוש שלנו עושים את ההבדל".
זו כנראה אליפות אירופה האחרונה שלך, אתה בטח רוצה לעשות בה משהו גדול במיוחד.
"כן, אלה בדיוק המחשבות שעוברות לי בראש. זאת כנראה באמת אליפות אירופה האחרונה שבה אשתתף, ואני חולם לעשות בה הישג משמעותי, משהו היסטורי שאזכור לשנים קדימה, לכל החיים".
לא מעט שיח התקיים ברשתות החברתיות בימים האחרונים סביב יכולתו המאכזבת של מתאזרח הנבחרת קאדין קרינגטון, וטימור יחד עם שאר שחקני הסגל מודעים לו. הם מצידם כמובן מנסים לגרום לגארד לעבור את תקופה הזאת בצורה הקלה ביותר.
"קאדין שחקן מצוין שעוזר לנו מאוד ואנחנו פה לתמוך בו", מסביר טימור. "יש שחקנים שיש להם ימים פחות טובים, וזה לגיטימי וקורה לכולם. הגדולה שלנו זה לא רק להגיד שאנחנו מגובשים, אלא גם לתמוך אחד בשני כשצריך - וזה מה שקורה. אנחנו תומכים בקאדין ומחבקים אותו. אני בטוח שהוא מרגיש את זה. אנחנו רוצים שהוא ירגיש בנוח להיות פה איתנו והוא עוד יעזור לנו".
הוכחתם שאתם מסוגלים לנצח מועמדת מרכזית לזכייה בטורניר. לאן לדעתך נבחרת ישראל יכולה להגיע באליפות הזאת?
"אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך בדרך שלנו בלי לסמן יעד שיגביל אותנו. אנחנו צריכים להגיע לכל משחק כמו שהגענו עד עכשיו, בביטחון ובמטרה לנצח ולהגיע הכי רחוק שאפשר. אחד ההישגים הכי גדולים זה שקהל ישראלי הגיע לכאן ומייצר אווירה ביתית בתוך כל האנטי, וזה עוזר לנו בכל משחק".
