אריאל בית הלחמי הולך למשימת הקריירה שלו. גם אחרי שנות אימון רבות ושני תוארי אליפות אירופה עם העתודה, שום דבר לא ישתווה להצלחה ביורובאסקט הראשון שלו. מאמנים רבים עברו בנבחרת ישראל, אך בית הלחמי הוא מאמן מסוג אחר - אחד שמעדיף שהזרקורים לא יהיו עליו. הוא שונה בנוף הקדמי של הכדורסל הישראלי מכל מה שהכרנו עד היום.
בעונה האחרונה אימן בית הלחמי את הפועל עפולה. סאגת ג'ייקובן בראון, שביקש לעבור להפועל תל אביב, כמעט גרמה לקבוצה לרדת ליגה, אך לא גרמה לו להתלונן בתקשורת. בדיוק כפי שלא שמענו אותו מהלל את עצמו במקרים אחרים. התגובות שלו אחרי משחקים קצרות ומדודות, ולעיתים נדמה שזה נעשה רק משום שהוא מחויב לכך.
סגל נבחרת ישראל ליורובאסקט / איגוד הכדורסל
המוטו שלו ברור: פרופיל נמוך. בניגוד למאמנים שקדמו לו, הוא לא קולני. למעשה, מנהל הנבחרת מוטי דניאל מתראיין הרבה יותר ממנו. בית הלחמי הוא אדם מופנם וצנוע. בראיון שערכתי איתו בקיץ שעבר, הוא אמר: "זו הייתה הדרך שלי כל השנים - תמיד לבוא מלמטה. אני לא נסיך. עבדתי קשה ואני גאה בדרך שלי".
כל ההקדמה הזו נועדה להמחיש את הניגודיות בין אופיו השקט לבין התפקיד שהוא ממלא ואשר דורש חשיפה רבה. לעיתים הוא לוקח את זה רחוק מדי. לדעתי, המאמן הלאומי, מתוקף תפקידו, צריך להשמיע את קולו. לעיתים זה לא עניין של זכות אלא של חובה. מאמן נבחרת חייב לעמוד בקדמת הבמה גם מבחינה תקשורתית.
הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא סיפור אי־זימונו של תמיר בלאט לסגל הנבחרת ליורובאסקט. מכיוון שמדובר בשחקן בפרופיל גבוה, שמקומו המקצועי בנבחרת כמעט מתבקש, היה צורך בהסבר ברור לאוהדים מדוע לא זומן. היו גם שני מקרים בעבר שבהם שחקנים רבים נעדרו מהסגל, וגם אז לא שמענו את המאמן מתייחס לכך. בית הלחמי כבר בן 59, עם קריירה ארוכה, והוא כנראה לא ישתנה. אבל יש מקרים שבהם הוא חייב לשתף יותר את התקשורת, ובאמצעותה את האוהדים - גם אם התקשורת אינה בראש מעייניו.
מן העבר השני, בהחלטתו בנוגע לבלאט קיבל בית הלחמי אחריות גדולה וגם סיכון משמעותי. הוא הלך עם עקרונותיו, אף שידע שיש לו הרבה מה להפסיד. במקרה של כישלון בטורניר הביקורת תופנה כלפיו - על כך שוויתר על שחקן בסדר גודל כזה. מעבר לכך, הוא ידע גם את מצבו השברירי של ים מדר, אחרי חודשים ארוכים ללא כדורסל, ובכל זאת בחר ללכת עם המהלך הזה. אם מדר לא יוכל לתפקד כפי שהוא יודע באליפות - שוב הטענות יופנו כלפיו.
החיבור לצעירים
אגב, דיברנו על הימנעותו של בית הלחמי מהתקשורת, אך באופן מפתיע הבלגן מול בלאט נולד דווקא מראיון שערך המאמן הלאומי עם כניסתו לתפקיד, שבו אמר במפורש כי הוא "הולך עם ים מדר". ייתכן שדווקא המקרה החד־פעמי הזה הרחיק אותו עוד יותר מהתקשורת.
בית הלחמי מתקרב ל־30 שנות אימון. הוא המאמן הכי ותיק בשטח, והיכולת שלו לשרוד במקצוע תובעני ראויה להערכה. רבים מבני דורו נשרו בדרך, אך הוא עדיין כאן - וגם נושא בשני תפקידים: מאמן הנבחרת והמנהל המקצועי של כל הנבחרות באיגוד הכדורסל. כלומר, הדמות הבכירה ביותר בכדורסל הייצוגי של ישראל.
אין ויכוח שהוא היה ראוי להזדמנות לאמן את הנבחרת הבוגרת, במיוחד אחרי מה שעשה עם נבחרת העתודה, שאותה הוביל פעמיים לזכייה באליפות אירופה. ייתכן שאף היה ראוי לקבל את ההזדמנות קודם לכן, לא רק בזכות הזכיות אלא גם בשל החיבור המיוחד לדור הזה של השחקנים ששיחקו אצלו בנבחרות הצעירות. עכשיו חובת ההוכחה עליו. יורובאסקט 2025 הוא מבחן הקריירה שלו - גם מפני שהסגל שלו מוכשר ובוגר יותר, וגם בזכות העובדה שיש לו סופרסטאר בסדר הגודל של דני אבדיה.
יתרון נוסף שהוא מביא עימו הוא החיבור המצוין עם שני העוגנים - אבדיה ומדר. הקשר הזה, והאמון ששני הכוכבים רוחשים לו, אמורים להניב פירות. כעת המאמן ניצב על הבמה המרכזית, באירוע השיא בקריירה שלו, כשהוא מתקרב לגיל 60. תהיו בטוחים שאם תגיע הצלחה - הוא ישאיר את הבמה לשחקנים. מצלמות ומיקרופונים מעולם לא עשו לו את זה.
