ראיון
"להפועל חולון יש משהו שאין לאחרות – מסורת וקהל"
נתנאל ארצי, קפטן הפועל חולון, חתם לשלוש עונות נוספות ומשדר מחויבות ונאמנות יוצאת דופן למועדון • בריאיון ל"ישראל היום" הוא מדבר בכנות על הבחירה להישאר, הפציעה הכואבת, האכזבה מאי הזימון לנבחרת ישראל והשאיפות להוביל את הסגולים בצמרת • "אני מרגיש חלק מהמועדון – ה-DNA שלי סגול"
,עודכן
0השמעה
בגיל 28, ולאחר שלוש עונות במועדון, הפך הקיץנתנאל ארצילשחקן חופשי ומצא את עצמו בצומת דרכים בקריירה. קפטן הסגולים זכה לעניין ממספר קבוצות, אך נשאר נאמן להפועל חולון – שמצידה עשתה מאמצים גדולים, כלכליים ומקצועיים, להשאירו בהיכל טוטו. כצעד אסטרטגי וכהבעת אמון, סיכמה עמו על חוזה לשלוש עונות, עוד בטרם מונה מאמן ראשי לקבוצה.
כעת, ימים ספורים לאחר החתימה על הארכת החוזה, התפנה ארצי לראיון בלעדי ל"ישראל היום". כן וגלוי לב כהרגלו, סיפר על ההחלטות שהובילו אותו להישאר בחולון, הפציעה הכואבת שמנעה ממנו להשתתף בחצי גמר הפלייאוף, מעמדה שלחולוןבין הגדולות בכדורסל הישראלי – וגם התחושות בעקבות אי-זימונו לנבחרת ישראל לקראת אליפות אירופה.
"כשבאתי לחולון הרגשתי כמו בבית. האנשים הזכירו לי את הבית שלי בטירת כרמל – וככה אני רואה את חולון. נוצר חיבור מיוחד עם מועדון שיש לו מסורת. אני שמח ומאושר שזה קרה ונשארתי כאן. ה-DNA שלי סגול, אני מרגיש חלק מהמועדון ומזוהה איתו. גם כשהדברים לא היו מושלמים, הרגשתי שהגעתי לבית – ואני שמח שהגענו להסכמות. חוזה לשלוש שנים, ובסך הכול שש עונות באותו מועדון – זה לא מובן מאליו. מחכות לנו עונות טובות. כקפטן, אני רואה את עצמי כמי שצריך להעביר את המסר לשחקנים החדשים ולהסביר להם מה זה הפועל חולון. המחויבות שלי למועדון לעולם לא תרד – יש לי עוד הרבה מה לתת, ואני עדיין צעיר".
היו לך התלבטויות לפני החתימה?
"עברו יומיים מאז הפגישה הראשונה עם הנהלת חולון ועד שחתמתי, וגם זה בגלל סוף השבוע. מהר מאוד הבנתי שאני רוצה להישאר. הם עשו מאמץ גדול להשאיר אותי, וזה אומר הרבה. אני מאמין שקפטן צריך להראות מחויבות שהיא מעבר".
מהלך הישארותו של ארצי, לצד מינויו של דני פרנקו למאמן, מהווים לדעת רבים הצהרה על שאיפות הקבוצה לשמר את מעמדה בצמרת. ארצי, שיפתח את עונתו הרביעית במועדון, משוכנע בכך: "אלה מהלכים שמעידים על כיוון ברור – מבט קדימה, בלי להוריד רגל מהגז. הפועל חולון תמיד ראתה עצמה בין ארבע הגדולות, לא משנה מה קורה מסביב. נכון שהליגה השתנתה וקבוצות התחזקו, אבל לחולון יש משהו שאין לאחרות – מסורת וקהל. אלה דברים שוברי שוויון".
נחזור לפציעה שלך ברבע הגמר מול בני הרצליה. באותו רגע הבנת שמדובר בפציעה קשה?
"הדמעות לא היו מהכאב אלא מההבנה שגמרתי את העונה. ידעתי באותו הרגע – זו לא פציעה רגילה שאפשר להתגבר עליה בקלות. הייתה לי תקווה שאוכל לחזור לחצי הגמר. יום אחרי שנפצעתי התקשרתי לים מדר ושאלתי אותו איך חזר מהר מהפציעה שלו – אבל למרות כל המאמצים, הגוף שלי לא אפשר לי. רק בעוד כמה ימים אהיה לגמרי בריא. זה היה חודש וחצי לא פשוטים. לא היה לי קל, כי ידעתי שיכולתי לתרום ולעזור לקבוצה".
איך הרגשת לשבת בצד בחצי הגמר?
"הקיץ שלי התחיל מוקדם בגלל הפציעה. זה תסכל אותי מאוד וראו את זה. אני עכשיו בשלבים הסופיים של ההחלמה והשיקום מהפציעה בכתף. אפילו במהלך הסדרה מול מכבי ניסיתי לחזור כמו 'הרקולס', אבל הרופאים לא אישרו. לא היה קל לשבת בצד ולראות את הסדרה בידיעה שאני יכול להשפיע. הייתי רוצה שזה יהיה אחרת, אבל זו המציאות. האמנתי כל הזמן שנעפיל לחצי הגמר – ועשינו את זה".
איך הרגשת כשלא זומנת לנבחרת ישראל?
"ברור שרציתי להיות שם. אני מאחל הצלחה גדולה לכל השחקנים שנבחרו. ללבוש את המדים של נבחרת ישראל זו זכות, במיוחד בימים כאלה. הייתי חלק מהנבחרת לאורך הקריירה והתרגשתי בכל פעם. אני לא אשכח את הסל הראשון שלי שם. כל שחקן צריך לשאוף לשחק בנבחרת. יכול להיות שהפציעה היא הסיבה שלא זומנתי – אבל כשיגיע הטלפון, אני אהיה מוכן ומזומן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו