ב-14 באפריל 2016 פוטר שרון דרוקר מאימון מכבי ראשון לציון במפתיע. פחות מחודשיים לאחר מכן, ב-9 ביוני, זכתה הקבוצה באליפות. דרוקר, המאוכזב, נאלץ לצפות מהצד בקבוצה שבנה חוגגת את התואר בלעדיו.
"הרגשתי שבניתי קבוצה שלקחה אליפות וזה נלקח ממני. עם זאת, הימים עוברים, מתבגרים ולומדים לשים דברים בצד," מתאר דרוקר בראיון ל"ישראל היום".
השבוע נסגר מעגל – דרוקר העלה את הקבוצה מעיר היין עלתה בחזרה לליגת העל, כשעל ספסל הקבוצה יושב גם היו"ר יצחק פרי, זה שפיטר אותו אז.
רצה הגורל, והשניים – שהיו בנתק מוחלט מאז – נפגשו שוב כשפרי חזר לנהל את הקבוצה ודרוקר כבר שימש כמנהל מקצועי. לא רק שהמשקעים נשכחו, דרוקר אף נענה לבקשתו של פרי להפוך למאמן הקבוצה. זה היה מהלך מנצח לשניהם: מכבי ראשון לציון חוזרת לליגת העל אחרי שלוש שנות היעדרות.
"לא חשבתי שאאמן בליגה השנייה – אבל שמח שעשיתי את זה"
לשרון דרוקר יש לא פחות מ-397 משחקים ברזומה שלו בליגת העל, בנוסף ל-55 הופעות בפלייאוף, לכן המעבר לליגה השנייה לא היה טבעי.
"כשפרי בא למועדון עשינו שיחה, הבהרנו את כל הדברים והשארנו הכול מאחור – הכול עבור טובת הקבוצה. אי אפשר לקחת מפרי את הלהט והרצון שלו, יחד עם הניסיון הרב. הוא דחף את המועדון קדימה. הוא נותן לי את הקרדיט והחופש. אני בהחלט שומע אותו, אבל הולך לפי החושים שלי".
הוא גם שכנע אותך לעבור מעמדת המנהל המקצועי לעמדת המאמן.
"כל המערכת, כולל ראש העיר רז קינסטליך, התגייסה כדי לשכנע אותי שחייבים להתגייס עבור עליית הקבוצה, ושלקבוצה צריך להיות המאמן הכי טוב. לא חשבתי שאאמן בליגה השנייה. אני שמח שעשיתי את זה ושמח שעלינו. ירדה לי אבן מהלב. לא לעלות – זו הייתה מכה למועדון וגם לא היה עושה טוב לקריירה שלי".
בראיון אחרי שעליתם אמרת: עשיתי את זה בדרכי שלי.
"כן, הפעם הייתי קצת שחצן, וכמובן שאני נותן קרדיט לכולם. אמרתי את זה כי במהלך הדרך אמרו לי: אין לכם סנטר, אין לכם את זה ואת זה, והרוטציה קצרה, ולמה אתה שומר רק אישית... אנחנו עשינו את ההישג הזה על פי הדרך שלי – קבוצה קשוחה, מגובשת, עוזרת אחד לשני, מחפה אחד על השני, יודעת להתמודד עם הגב לקיר, הגנה חזקה וקבוצה לא מתפשרת. הקבוצה הזו עלתה ליגה לפי הדברים שאני מאמין בהם. אני חוזר לליגת העל דרך הדלת הראשית".
"קשה מאוד לעלות ליגה – זו הייתה עונה מאתגרת"
לקחת יול"ב קאפ, היו לך הרבה הישגים בעבר – איפה אתה ממקם את העלייה במדד ההתרגשות?
"במקום גבוה מאוד. הייתה הקלה ושמחה גדולה. קשה מאוד לעלות ליגה. זו ליגה מאוד קשה, מסובכת וטקטית. הדרך הייתה לא קלה, אבל נתנו חלק שני של העונה כמו שאני אוהב ומאמין – והגענו לשיא בזמן. באנו וניצחנו משחק חמישי בבית של אילת. העונה הזו הייתה אחד האתגרים הגדולים".
מה הנקודה המרכזית שהביאה לעלייה?
"השינויים שעשינו כשצירפנו את קווה גראנט, די. ג’יי. בארנס ואופק גול לאחר פתיחת עונה לא טובה. עם השינוי הפכנו לקבוצה רעבה, עם אנרגיה טובה. הזרים התחברו מאוד למקום. שניהם וגם ג’וש פרוינד ימשיכו איתנו בעונה הבאה".
ספר על גראנט, הרכז שסחב אתכם כל הדרך.
"הוא בחור שקט ומופנם, אוהב לעבוד קשה, מקשיב, נהנה. הוא בחור עם תעוזה שסחב אותנו על הגב, אופי של לוחם. אין ספק שהוא יכול להוביל אותנו בליגה הראשונה. השמיים הם הגבול עבורו".
מה המטרה בליגת העל?
"עכשיו המטרה היא להחזיר את ראשון לציון למקומה הטבעי. אנחנו רוצים להיות קבוצה משמעותית. יש תכנונים לבנות ארינה. המטרה היא להגיע לאירופה ולהיות ברמות הגבוהות. נשאף לעשות את הקבוצה הכי חזקה לשנים קדימה".
"עשיתי הרבה – לא מתעכב על מה שפיספסתי"
ב-2004 כשלקחת את היול"ב קאפ הייתי בטוח שאתה הולך לקריירה גדולה בטופ האירופי. למה זה לא קרה?
"נכון, רציתי לאמן ביורוליג – וזה לא קרה. אולי החלטות לא נכונות, אולי מזל. רציתי מאוד להגיע לטופ וחשבתי שאני יכול. דברים לא הסתדרו. יש כמובן את הסיפור של החוזה שהיה לי בפורטיטודו בולוניה ביורוליג שבוטל. בסופו של דבר עשיתי דברים – אימנתי שש שנים באירופה, אימנתי נבחרות, וזו מתנה לאמן כדורסל כל כך הרבה שנים. מעדיף לראות מה שהשגתי ולא מה שפיספסתי".
דרוקר בן ה-57 סוגר כבר 30 שנות אימון מאז תפקידו הראשון כעוזרו של אריק שיבק במכבי רעננה.
מה סוד ההישרדות ארוכת השנים?
"קודם כל – התשוקה והאהבה למקצוע ולמשחק. לקום כל בוקר עם אנרגיות לדחוף. לדעת שלא הכול נוצץ וזוהר כמו אז בזכייה ביול"ב קאפ. הישרדות זה לקבל אגרוף ולדעת לקום. קיבלתי כמה מכות בדרך – וידעתי לקום, להיות טוב יותר וסבלני יותר".
"אני ג’נטלמן – לא נלחם כשאני לא רצוי"
לאחרונה שוחרר דרוקר מתפקידו כעוזר מאמן הנבחרת הבוגרת. במקום שהאיגוד יודיע על כך, הוא עצמו פרסם פוסט קצר – בלי מילה רעה.
נפגעת מהמהלך?
"זה היה בפגישה עם מנהל הנבחרת, מוטי דניאל. לא הבנתי את המהלך. לא הבנתי מה היו הסיבות לכך. הייתי ביחסים מצוינים עם אריאל בית הלחמי והנבחרת הצליחה. לא נפגעתי, כי אם אני לא רצוי – אז אין לי מה להיאבק. האמת, לא ידעתי מאיפה זה בא. חבל – מאוד רציתי להיות עם הנבחרת ביורובאסקט. יש לנו נבחרת מדהימה".
גם במקרה הזה נשארת ג’נטלמן.
"כן, אני ג’נטלמן. זו הדרך שלי. אני אחד שלא סוגר חשבונות. כלל אצלי – זה לא לדבר על שופטים ולא להתפרע על הקווים. אני בקטע של לגדל שחקנים ולעזור להם. להבין את נפש השחקן – זה הרבה יותר מלקלוע סל".
אחד מסכסוכי הכדורסל המפורסמים הוא בינך לבין פיני גרשון. זה קרה בעונת 2010 כשעבדו יחד במכבי תל אביב, ומאז השניים לא מדברים.
"היו התבטאויות לא טובות של שני הצדדים. אני לקחתי אחריות על ההתבטאויות שלי".
מתי יהיה סוף לסכסוך הזה?
"אם הוא ירצה – אז בשמחה. אבל אני לא מחכה לזה. אני חי את החיים שלי. הוא בדרך שלו, ואני בדרך שלי. חבל – כי היינו חברים טובים מאוד".
לסיום, כשאנחנו מדברים על שאיפות לעתיד – אתה דווקא מספר על הזדמנות גדולה שלא לקחת.
"באזור שנת 2010 הייתה לי הזדמנות להצטרף לסן אנטוניו כעוזר מאמן. הייתי אז בקשרים טובים מאוד עם המועדון. החלטתי אז לא לקחת את התפקיד בגלל ריחוק מהילדים – ואני לא מצטער על כך".
