את תחילת העונה החמישית של דני אבדיה ב-NBA פתחנו ב"ישראל היום" עם החלומות שלנו, הקהל הישראלי, על מה אנחנו מקווים לראות ממנו, או לפחות לאן אנחנו מקווים שיגיע.
כמה מהחלומות, כמו בחירה לאולסטאר, לתואר סוף עונה או הגעה לפלייאוף, לא באמת היו ריאליים. חלום נוסף, טריפל דאבל, התגשם פעמיים בטווח של חודש. אבל כדי לסכם את העונה החמישית של אבדיה ב-NBA צריך לגעת בחלום האחרון: עקביות.
באותה כתבה עדיין הייתה לי מחשבה שפורטלנד טרייל בלייזרס תהיה רק עוד תחנה עבורו, בדרך לקבוצה שכבר יודעת מה היא רוצה מעצמה. איחלתי לו עונה של 15-8-5, לראות אותו ממשיך את ההתקדמות מחצי העונה האחרונה שלו בוושינגטון. שיתחיל הכי מהר ולאט לאט יגביר.
קשה לומר שהוא התחיל הכי מהר, אבל ב-2025 הוא תפס קצב שלא ראינו מאף שחקן ישראלי מאז ומעולם. שני טריפל דאבל של 30+ נקודות, עוד משחקים של 25-15, ניהול התקפות, סיומות, אגרסיביות, קליעה יציבה לשלוש. כשהוא היה בריא, עם קלעים סבירים לצידו וללא ג'רמי גרנט ודיאנדרה אייטון, פורטלנד סוף סוף נראתה כמו קבוצת כדורסל עם כיוון.
אבל אי אפשר לסכם עונה של אבדיה מבלי להתייחס לכולה, כשלמען הפרוטוקול נוריד את משחקי אוקטובר עם אחוזי הקליעה הרעים. החודשים היחידים בהם קלע מתחת ל-15 נקודות בממוצע היו נובמבר (11.9 ב-15 מש') ופברואר (13.9 ב-11 מש'). בינואר הוא קפץ ל-18.3 נק' ב-13 מש', הנתון השני בגובהו בחודשי משחק מלאים, אבל עם 31.3% מחוץ לקשת, שירדו ל-31.1% בפברואר. הנתון הכי נמוך בריבאונדים? דצמבר עם 5.2 על 12 מש'.
אבדיה החדש
וזה העניין עם אבדיה שיצא לנו להכיר עד כה. המעבר לפורטלנד פגע בו בדרכים שגם הוא לא צפה. הוא התחיל כשחקן חמישייה בתור מוביל כדור משני ושיחק על החוזקות שהכרנו מלפני הדראפט, אבל לא הסתדר וירד לספסל. כשגרנט נפצע, ראינו את אבדיה חוזר לפרוח מעמדות הפורוורד, כאשר בחודש וחצי האחרונים הוא גם עוזר בהובלת הכדור ומאבד המון כדורים בניסיון ללמוד לשפר גם את החלק הזה במשחק שלו.
אבדיה החדש, זה שיצא לנו להכיר בראיונות בתקשורת האמריקנית וגם כאן במגזין "שישבת", הוא בוגר ושקול יותר. הוא יודע מה החוזקות שלו, יודע איפה הוא צריך להשתפר, מבין שכדי לקלוע 23.4 נק' בלילה עם 9.8 ריבאונדים ב-45.5% לשלוש לאורך עונה שלמה, כמו שעשה בחודש מרץ, צריך לעבוד הרבה יותר קשה, אבל גם אצלו מחלחלת ההבנה כי התקרה שלו יכולה להיות גבוהה יותר ממה שהוא חשב לעצמו לפני כן.
בטווח הזמן של המשחקים לאחר פגרת האולסטאר, אבדיה הציג מספרים של אולסטאר, שיחק כמו אולסטאר ואם משחק הכוכבים היה משוחק בשנית בסיום העונה, זה לא היה מופרך לראותו שם. הוא דבק בחדר הלבשה, הוא הפך לדמות מוכרת ברחבי הליגה, כזה שלא רואה אף אחד ממטר בזמן שהוא חודר לסל. הוא הפך לכוכב.
מה שהפך אותו לכוכב הוא מאוד סובייקטיבי, אבל בעיניי, יותר מכל, זו הדרך בה הוא סוחט עבירות. אם יש משהו שמאפיין כוכבים ב-NBA יותר מכל דבר אחר זה האיום התמידי על הסל והדרך שלהם לנצל את החשש של השומר כדי לסחוט ממנו עבירה.
אבדיה נמצא במקום ה-32 בליגה בסחיטת עבירות בממוצע למשחק עם 4.1, כשרק אוסטין ריבס, קאם תומאס, ג'ורדן פול ופרנץ ואגנר עוד לא היו אולסטארים מבין אלו שמעליו. מאז פגרת האולסטאר הוא שמיני עם 6 בממוצע. מאז חודש מרץ? חמישי עם 6.3 (10 מש' ומעלה).
עד השבוע האחרון של העונה, אז הושבת למען הטנקינג, הוא סחט 50 סל ועבירה (שביעי בליגה) מתוך 189 עבירות בזריקה (תשיעי בליגה) לאורך העונה. אמנם אלו אחוזים נמוכים יחסית, אבל כל השחקנים שמעליו הם אולסטארים שמשחקים עבור קבוצת פלייאוף. אבדיה יודע איפה לשים את הידיים בחדירה ומתי לדחוף עם המרפק כדי לא לקבל עבירת תוקף. מדיבור על הריבאונד או ההגנה שלו, הדיבור עבר לכמה המשחק שלו אגרסיבי והאם הוא מתאים להיות פנים של קבוצת כדורסל בעלת שאיפות.
אחד המשתלמים ב-NBA
את העונה הנוכחית הוא סיים עם 16.9 נק', 7.3 ריב' ו-3.9 אס' ב-72 מש'. למעט האחוזים שלו מהשדה, לשלוש, האיבודים וכמות הדאבל דאבלים שלו, בכל שאר הפרמטרים הוא קבע שיאי קריירה. אם החוזה שלו בעונה שעברה כבר נחשב לאחד המשתלמים בליגה בגלל הפוטנציאל, עכשיו הוא אחד החוזים המשתלמים בליגה בזכות היכולת.
אם התחלנו את העונה של אבדיה בחלומות, אז גם נסיים באחד - תקווה. תקווה שהוא ימשיך לקבל את הכדורים גם בסגל מלא, שעשוי לקבל מתיחת פנים משמעותית בקיץ בדמות בחירת לוטרי וטריידים אפשריים. תקווה שהוא יציג את המספרים של חודש מרץ גם בחודשי נובמבר ודצמבר. תקווה לראות אותו שוב חוגג על לברון ג'יימס ותקווה ללראות עוד משהו מיוחד ממנו, כזה שיוכל לקחת אותו לגבהים חדשים וחלומיים.
בראיון שערך בגיל 17 הוא הסתבך בכתבה לאולפן שישי בערוץ 12 כי אמר שהוא מקווה שתהיה לו קריירה יותר גדולה משל עומרי כספי. בשנה הבאה, השישית במספר, הוא כבר צפוי לעבור את רוב השיאים שלו. כבר עכשיו אפשר לומר שהקריירה שלו היא מעבר למה שחלמנו, ועדיין לא ראינו כלום.
