אוהד הוא לרוב ואולי תמיד מגיב בקיצוניות בכל הקשור לקבוצתו. הדבר מועצם הרבה יותר כאשר מדובר באוהד הפועל כפי שכבר נכתב פה בשבוע שעבר. בניצחונות - מדובר בקבוצה נפלאה שרק לוח הזמנים מפריד בינה לבין כל התארים האפשריים אבל בהפסדים? בהפסדים צריך לפטר את כולם, להחליף את אנשי המקצוע שעל הספסל וגם איש המשק לא חף מטעויות ורצוי שיסיק את המסקנות בהקדם. לרוב הקיצוניות הזאת היא באמת סובייקטיבית ומוגזמת אבל מה עם הפעמים הבודדות שבהן האוהד צודק והדעה שלו היא גם הנכונה?
מתחילת העונה, או יותר נכון ממשחק מספר 3 בגמר הפלייאוף התחלנו לתהות לגבי יכולתו של סטפנוס דדאס להוביל את הקבוצה למקומות שאליהם עופר ינאי מכוון. באותו משחק, למרות התעלות של הקבוצה במגרש מהקשים באירופה והגעה לרבע השלישי עם סיכוי ממשי לנצח, המאמן היווני קפא ולא השכיל לנצח משחק שהיה בידיים שלנו.
כך גם קרה במשחק בגביע ווינר וכך גם בהפסדים האירופאיים מול טרנטו ומול בחצ'שהיר. ונכון, בתחילת העונה ניתן היה לתרץ את ההיסטריה של האוהדים בדרישות קיצוניות מדי ולחץ מוקדם מדי, אך עם הזמן נראה היה שאנחנו באחת הפעמים הבודדות הללו ואכן האוהד הוא זה שצודק ולא בעלי המקצוע.
כמובן, חשוב לסייג שלאוהד הממוצע שרואה את המשחקים מהבית או מהמגרש אין את היכולת לראות רוחבית את כל סט השיקולים שמלווה את השדרה הניהולית של המועדון, יכול בהחלט להיות שלהם יש זוויות שונות שאנחנו לא נחשפים אליהם ואולי יכולים להסיט את הכיוון. מנגד, אפשר לומר על סט השיקולים האלו של השדרה הניהולית שהוא גם זה שמונע מהם לעשות מהלך שיכול לשפר את הקבוצה בטווח המיידי וגם למחשבות הללו יש השפעות שליליות ולכן השאלה החשובה היא, איפה האמת?
כמו כל דבר בחיים, כנראה אצל שני הצדדים קיים הצדק. מועדון ספורט מתפקד לא יכול להרשות לעצמו להתנהל באופן קפריזי כמו אוהד וכל שני וחמישי לבצע שינוי כזה או אחר. גם את מרכוס פוסטר הקהל רצה להעיף אחרי משחק וחצי והיום הוא השחקן המשמעותי ביותר על הפרקט וכמה טוב שהצוות החליט לא להיות מושפע מכך?
מנגד, בעונה שעברה הייתה התעקשות יתר על דני פרנקו שלא מעט אוהדים לא יכלו לסבול (ביניהם כותב שורות אלו) שהשפיעה על ההדחה מהיורוקאפ וכמובן גם על ההדחה מגביע המדינה. נותר לנו לקוות שבמועדון שלנו יהיה באלאנס בריא שיעזור לו להתקדם לעבר המטרות הכל כך חשובות שיש העונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו