בפעם הראשונה מאז פתיחת המלחמה ב־7 באוקטובר, הפועל ת"א ומכבי ת"א ייפגשו מחר בהיכל קבוצת שלמה לדרבי. הרבה מים עברו בירקון מאז אותו דרבי שלא שוחק בסוף ספטמבר, ומאז גם הספורט הישראלי - כמו החברה הישראלית כולה – הספיק לחוות טרגדיות נוראיות. קהלי אוהדים איבדו אחים ליציע וחברים לדרך במלחמה הקשה, ואוהדים שלפניה נחשבו ל"שונאים" - רק כי הם אוהדים קבוצות שונות - מצאו את עצמם נלחמים כתף אל כתף למען המולדת.
את ניתאי אריה, אוהד מושבע של הפועל ת"א, תפסה המלחמה כמו את כולם לא מוכן. אריה, בן 33 מגבעתיים, נשוי ועובד בתחום משאבי האנוש כרכז גיוס. עם פרוץ הלחימה גויס בצו 8, שירת כלוחם תותחנים והשתתף בלחימה הקשה בדרום. הכאב ועוצמות השבר לא פסחו גם על הפלוגה שלו, כאשר אחד המפקדים שלחם לצידו נאבק בה בעת גם להשיב את אחיו החטוף בעזה.
"המלחמה הקשה והאירועים שחווינו כחברה נתנו לי פרופורציות ביחס שלי לספורט, ביחס ליריבות, השנאה השתנתה. אני אומר כל הזמן עכשיו שזה רק ספורט בסוף, לפני זה הרגשתי שיש שם שנאה", מתאר אריה את תחושותיו ליריבה העירונית. "אם לפני המלחמה היינו צוחקים ואומרים שאם האויבים הגדולים שלנו היו משחקים נגד מכבי ת"א היינו תומכים בהם, היום אני חושב שברור לכולם שזה השתנה. יש עולם אמיתי, שהוא יותר גרוע או גדול ממכבי או הפועל".
תום קובצ'י, 36, אוהד מכבי ת"א, מנוי ותיק וחבר בעמותת האוהדים "אחים לסמל", מזדהה עם הדברים של אריה. "הפרופורציות לספורט השתנו מבחינתי מאז 7 באוקטובר. אני זוכר שיצאתי לאפטר במהלך הלחימה והגעתי בפעם הראשונה מאז השבת השחורה למשחק של מכבי בחוץ נגד בני הרצליה. אני זוכר שניצחנו בקלות אבל אני לא זוכר הרבה מאותו ערב, הרגשתי מנותק מהמציאות".
קובצ'י, עורך דין במקצועו, חזר לישראל ערב המלחמה לאחר שליווה את קבוצת הכדורגל של מכבי במשחק חוץ נגד גנט בבלגיה. לאחר יומיים הוא גויס בצו 8. קובצ'י, ששירת בעברו כמפקד פלוגת מילואים בחיל ההנדסה הקרבית, עבר מהצפון לדרום, ורק לפני שבועיים חזר לביתו שבתל אביב לאחר שלושה חודשי מילואים.
משחקי הדרבי בכדורסל היו מאז ומעולם טעונים, אבל הפכו בשנים האחרונות לאירוע שלא פעם הוא סיוט אחד גדול, כזה שמבזה את הספורט הישראלי - לא פחות. לשני האוהדים ברור כי משהו חייב להשתנות בשיח בין מחנות האוהדים וכי הרוחות הרעות ששררו עד כה חייבות לעבור מהעולם.
"צריך למקד את הרגשות השליליים באויבים האמיתיים שלנו. שירתי במילואים לצד אוהדי מכבי, יש לי חברים אוהדי מכבי. זה בסדר שתהיה יריבות, אבל אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שבסוף זה רק ספורט", מסביר אריה. קובצ'י מציג דעה דומה. "אני מקווה שהטרמינולגיה תשתנה, שמידת האיבה וסוג השירים ששומעים ביציע בשני הצדדים ישתנו, אלו דברים שניסינו למגר כעמותה עוד לפני המלחמה. אני לא מתכוון שנחזיק ידיים במשחקים, אבל עוצמת השנאה צריכה להצטמצם ולהישאר בגבולות הספורט בלבד".
האבידות הקשות במלחמה, כאמור, לא פסחו גם על קהילת הספורט. הפועל ומכבי ת"א פעלו לאורך החודשים האחרונים לסייע למשפחות שאיבדו את יקיריהן ואהדו את הקבוצה, וכן למשפחות החטופים והפצועים. גם שני הקהלים פעלו רבות והקימו מפעלי הנצחה מרגשים. גם כעת, מנסים חבריהם של הנרצחים והנופלים להמשיך את דרכם ומורשתם.
"אלה פעולות מבורכות. אני רוצה להאמין שכל פעולת הנצחה שתתקיים בדרבי תכובד על ידי שני הקהלים", מספר קובצ'י, ושולח מסר מרגש ועוצמתי של תמיכה בחטופים שעדיין נותרו ברצועה.
"אמילי דמארי, גלי ברמן, זיו ברמן, איציק אלגרט, עמרי מירן, דולב יהוד - אוהדי מכבי שנמצאים כבר 105 ימים בגיהינום ואנחנו מחכים להם ביציע ושומרים להם כיסאות של כבוד לידנו. אנחנו מחכים לשובם של כולם הביתה בשלום. אנחנו בעמותת 'אחים לסמל' לא שוכחים את 250 המשפחות של אוהדי מכבי שהצטרפו למעגל הכאב הזה. אנחנו איתם, מכבי זה לא רק עד המוות - אלא גם אחריו".
