אמרנו שהמתנות מהיורוליג נגמרו? אז לא בדיוק. גם ברצלונה היא סוג של מתנה. יקרה יותר, תובענית יותר, אבל גם מתגמלת יותר. איך הקבוצה מספר 1 באירופה היא מתנה? התיזמון והרקע. ברסה הגיעה אחרי שלושה משחקי חוץ נגד זניט, מאלאגה ופנרבחצ'ה. צפון רוסיה, חזרה לספרד, ושוב יו-טרן לאיסטנבול.
הם לא ישנו במיטות שלהם שבוע, עלו על שבע טיסות לפחות. אנחנו רואים כוכבים וחושבים שהם על -אנושיים. אבל זה מתיש ופוגע ביכולות הפיזיות והמנטאליות. לעומתה, מכבי לא היתה על מטוס כבר שבועיים. ההבדל ברעננות ובחדות עקב כך הוא תהומי. וכשיש לך מאזן מושלם (13:0 עד מכבי) שמכביד על הנשמה, מאמן שאוכל לך את האוזן 100 אחוז מהזמן, מתישהו אתה תתפרק. אז ברסה התפרקה, חטפה 31 נקודות ברבע הראשון, ומכבי לקחה, וזו לא בושה לנצל הזדמנויות. זו תכונה של קבוצה גאה.
קבוצה טובה מוציאה ממך משחק טוב יותר. ומה שעוד דחף את מכבי הם האתגר, האדרנלין והקהל. יסלח לי יאניס אבל אני לא נותן לו קרדיט על ההטרפה של השחקנים. זה קרה לבד. אבל הקרדיט הגדול שמגיע ליאניס הוא על ניהול המשחק, ההרגשה שלו של קצב המשחק והשחקנים המתאימים בכל מצב, והיכולת שלו לשחרר את ההתקפה לזרום לבד ולעבוד רק על ההגנה. כדי לנצח שני משחקים בשבוע יורוליג כפול חשוב לעשות שינויים קטנים בין המשחקים. הפעם טיילור עלה בחמישיה כדי לעצור את קוריץ'. שינוי קטן אבל משמעותי. החילופים של יאניס היו בול בזמן, והרגע המשמעותי היה בפתיחת הרבע השלישי כשברסה חזרה, והמאמן הגיב בהחזרת ריינולדס ונאנלי שעצרו מיד את התקוה של שאראס.
ספרופולוס עדיין יושב על הטיקט של מאמן הגנה, ובפעם הראשונה העונה אפשר לתת לו את התואר הזה עם חותמת. משחק ההתקפה של מכבי התחיל בהגנה. כל כדור ספרדי נמסר בקושי והותקף. כל חילוף היה תוקפני. כל קו מסירה הפך לקו מאז'ינו. מכבי ניסתה לחטוף כל כדור, גם ממסירות וגם מהידיים. הכל אגרסיבי.
וכשההגנה כל כך התקפית לא צריך משחק מסודר בהתקפה. עם האנרגיה שיש למכבי בהיכל, ועם העליונות הפיזית מכבי יצאה למשחק סטריטבול טיפוסי שמבוסס רק על האינסטיקטים של השחקנים. הרבה חיתוכים ותנועה ללא כדור, ואחרי הרבה זמן, יש למכבי גם מוסרים טובים. מי צריך תרגילים? במיוחד בכדורסל של 24, ולרוב 14 שניות להתקפה. נדמה שבכל מהלך המשחק לא שוחק אפילו תרגיל אחד. זה היה קצת חסר במחצית השניה ועדיין חשוב לשפר את המשחק העומד, אבל המשחק האנרגטי, האגרסיבי והמהיר הוא סוג המשחק שמכבי תל אביב חייבת להפוך לטבע שלה ולקבע אותו באופי שלה, כדי להצטרף לצמרת האירופאית.
המחצית השניה התחילה עם כדורסל "רגיל" מעצם נפילת המתח וחוסר היכולת הטבעית לשחזר את האנרגיה מפתיחת המשחק. מכבי צריכה היתה להמשיך להתקיף בהגנה אבל נפלה רק לרגע למשחק בקצב ברצלונה. אבל לברצלונה לא היה כח לחזור אפילו להפרש חד ספרתי, וכאמור יאניס תיקן מהר.
מכבי תצטרך לבנות קצת תרגילים למשחק עומד, לא תמיד יהיה כזה הבדל פיזי ומנטאלי, מחובר עם כזו אנרגיה מטורפת. סקוטי ווילבקין הופך לשחקן רוטציה ולא לכל יכול ושאין בלעדיו, וזה מצוין למכבי. חובה להגביל את הכדרורים שלו – מקסימום שלושה כדרורים, ואם אין קליעה תמסור. כל פעם שמכבי מסרה היא הגיעה לקליעה טובה יותר.
משחקים כאלה מחברים את השחקנים לקבוצה. הם ניזונים אחד מההתלהבות של השני, משפרים ביטחון עצמי, מתחילים לראות בעצמם ווינרים. שבעה שחקנים קלעו כבר ברבע הראשון, תשעה בכל המשחק, והם התחלקו בעומס ובאחריות ההתקפית וההגנתית. כולם מרגישים תורמים ונתרמים. לצערנו הישראלים מיוצגים רק על ידי סורקין ורק לארבע דקות, אבל הקדם עונה תוך כדי העונה איפשר ליאניס לסדר סוף סוף רוטציה ברורה ומהודקת. יש חמישיה, יש חילופים ידועים, יש שחקן שישי - נאנלי - שעולה מהספסל ומשנה את המשחק. הוא השחקן הכי חשוב במכבי. ויאניס משתמש בו כמו שעשה סשה גומלסקי עם סרגיי בלוב בצסקא הגדולה. גם ריינולדס טוב יותר מהספסל מאשר ז'יז'יץ' בחמישיה. הרוטציה מנגנת באופן טבעי ונבנו חיבורים בין השחקנים. אלו רגעי קסם ספורטיביים, שמאפשרים את המשך הבניה וההידוק. והרבה יותר קל לעבוד על מה שחסר במאזן 5:2 ואחרי משחק לפנתיאון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו