כשפורסם לוח המשחקים של בית ו' במוקדמות מונדיאל 2022 ברור היה שהמשחק בקופנהגן הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. אחרי שחשנו את הדנים על בשרנו באצטדיון בלומפילד וראינו אותם נותנים הצגה ביורו 2020, הסף ירד – והכמעט בלתי אפשרי הפך לבלתי אפשרי עם כמה סימני קריאה אחריו.
דנמרק היא כל מה שאנחנו רוצים להיות בספורט ואנחנו לא (יש יגידו שלא רק בספורט). מדינה עם תרבות ספורט מושרשת ועמוקה שהיא חלק מהפולקלור המקומי, עם מסורת של הצלחות ב־30 השנים האחרונות שמועברת מהוותיקים ולצעירים, יותר מ־300 אלף ילדים שרשומים למועדוני כדורגל (מתוך חמישה מיליון פלוס תושבים, אצלנו רשומים קצת יותר מ־50 אלף מתוך תשעה מיליון פלוס), ועם הבנה שספורט זה חינוך ושהתרומה שלו לחברה לא תסולא בפז.
אם אשתמש בפרפרזה לאמירה של פרופסור אבישי בן חיים, נבחרת דנמרק בכדורגל היא ההגמונית שאינה מודעת להגמוניותה. זו נבחרת עם שחקני־על בכל עמדה, חזקה פיזית, טכנית, ממושמעת טקטית, מאוחדת (משהו שהתעצם מאוד ביורו 2020 לאחר התמוטטות כוכבה כריסטיאן אריקסן), ועל הקונצרט הזה מנצח אחד ממאמני הנבחרות הטובים בעולם היום, קספר יולמאנד.
הדנים עלו במערך של שלושה בלמים והציגו תבניות התקפה מתואמות והרבה מאוד חילופי מקום בין המגנים לשחקני הכנף. גם את מיקל דאמסגור, האריקסן החדש, שמקבל חופש התקפי מוחלט וכל נגיעה שלו בכדור נראית כמו קסם של שילוב בין כוח, אימון ותיאום במצבים נייחים. ב־25 הדקות הראשונות עוד חיינו באשליה שניתן להתמודד עם מה שהדנים מציעים, אבל מהרגע שהכדור נגע בפעם הראשונה ברשת, הדנים השתחררו - והנבחרת שלנו קרסה, פיזית ומנטלית.
להגנתה של הנבחרת ייאמר כי הלו"ז בכלל לא הותיר לה סיכוי. במשחק מול איי פארו נתנו הדנים לתשעה מעשרת שחקני השדה שלהם לנוח על הספסל, ובחלון המשחקים הזה שיחקו פעמיים בבית. ישראל, מנגד, גם בגלל תכנון לקוי, הגיעה למשחק אחרי שלוש טיסות לסקנדינביה בשישה ימים, שני משחקים כמעט ללא חילופים, ופיק פיזי ומנטלי גבוה שלושה ימים לפני המשחק בקופנהגן (ה־2:5 האדיר על אוסטריה).
אם עושים סיכום כללי של רצף המשחקים הנוכחי, אפשר להיות מרוצים. 6 נקודות, ניצחון ענק על אוסטריה ויכולת טובה של הרבה שחקני התקפה. עכשיו הכל בעצם מתנקז ל־9 באוקטובר בגלזגו. כן, שוב חוזרים לאותו מקום ושוב חייבים לנצח שם אם רוצים להמשיך לחלום על המקום השני. הנבחרת הסקוטית טובה וחזקה מאיתנו, אבל בניגוד לדנים, הפערים כאן ניתנים לגישור. ביום נתון - זו משימה בהחלט אפשרית, גם אם הסקוטים פייבוריטים.
אבל כדי שזה יקרה, רוטנשטיינר יהיה חייב למצוא פתרונות לחולשה ההגנתית (אל חמיד, הבלם היחיד בנבחרת שמסתדר פיזית עם חלוצים חזקים, ייעדר בגלל צהובים). ניר ביטון כנראה יחזור ל־11, ואחד הפתרונות האפשריים יכול להיות הסתה של דור פרץ לתפקיד הבלם, כדי לשפר את משחק הגובה וגם את הנעת הכדור.
אבל עוד חזון למועד. בינתיים נחזור לליגה, לקונפרנס ליג, ונמתין בסבלנות חודש למשחק החוץ החשוב, בתקווה שהפעם נחזור משם שמחים ומרוצים.
