אבדיה רק רביעי: דירוג הזרים הכי ישראלים

קשה להגדיר ישראליות. יש המון מרכיבים לאדם הישראלי, חלקם טובים וחלקם קצת פחות, אבל אם לוקחים את החיבור למדינה ואת האישיות, לא מעטים מאנשי הספורט הזרים שהגיעו לארץ מתחברים אליה בקלות ואימצו אליהם, או שהביאו איתם, איזה משהו ישראלי.

לכבוד יום העצמאות, הנה דירוג של אנשי הספורט הזרים הכי ישראלים שהגיעו לארץ הקודש. מחוץ לרשימה נשארו שמות כמו דריק שארפ (בסוף הוא עזב אותנו), מורד מגאמדוב (נשאר, אבל הוא מקצועי ורציני מדי כדי להיות ישראלי), רודריגו גולדברג הצ'יליאני (השם ישראלי, הלוק ישראלי, אפילו העצבים, אוהב את ישראל, אבל הוא צ'יליאני) דגלאס דה סילבה, אולסי פרי, איגביני יעקובו, וג'ייקובן בראון.

מקום 7: ג'ו דאוסון

הוא הגיע לארץ ב-1987 להפועל חולון, יצא להתאוורר ביוון וחזר לארץ, שיחק בבית"ר תל אביב, מכבי ירושלים, מכבי ראשון לציון, מכבי אשדוד, הפועל ירושלים, עירוני רמת גן והפועל נס ציונה, עוד קדנציה בחולוניה והרבה הפועל אילת.

אם היה משחק במכבי תל אביב היה מקבל הרבה יותר תשומת לב, אבל הוא אחד הזרים הכי ישראלים שיש. הוא איתנו פה מאז ועד היום, התחתן, התגרש, הבן שלו שון כיכב בנבחרות שלנו. מדי פעם אפשר לראות אותו ביציע עם מכנסיים קצרים, כפכפים, גרעינים שחורים וחיוך.

מקום 6: ג'ון פנסטיל

המגן הימני הגנאי שיחק במכבי והפועל תל אביב בין 2002 ל-2006, ואפילו חזר לעוד סיבוב קצר בהפועל ב-2012. היה אחלה מגן, אבל את מקומו בדירוג הרוויח בזכות רגע אחד. במהלך מונדיאל 2006, בניצחון נבחרת גאנה על צ'כיה, חגג את שערי נבחרתו עם דגל ישראל. תנו לי עוד שחקן שאחרי שער של הנבחרת שלו במונדיאל יחגוג עם דגל ישראל. זה הרגע הכי ישראלי במונדיאל מאז 1970 ועד היום. 

מקום 5: סקוטי ווילבקין

שיחק במכבי תל אביב מ-2018 עד 2022. על תרומתו לקבוצה היו דיונים, ויכוחים ופגישות זום, האוהדים עדין לא הגיעו למסקנה סופית. כפליימייקר אפשר להתווכח כמה חיבר בין השחקנים על הפרקט, אבל החיבור שלו לישראל הוא אמיתי. עזבו שהוא גר בתל אביב ושמעון מזרחי עוקב אחריו באינסטגרם, והוא מחויב אלינו תחת חוזה. גם כשהוא שיחק בטורקיה הוא עדיין היה מחובר אלינו, תמך, התגעגע לאווירה, לאוכל ואלינו, מעבר לכדורסל.

מקום 4: זופי אבדיה

הוא הגיע לארץ רק בגיל 31, שיחק שנתיים ברמת השרון, קצת בראשון לציון, עוד עונה בהפועל תל אביב, וסיים את הקריירה באימפריה אליצור בת ים. הוא לא מהמתאזרחים הקלאסיים, שסבתא של גיסו התחתנה עם שכן של יהודייה. בואו נגיד שהוא בא ממשפחה מוסלמית מקוסובו.

אבל הוא התאהב בשרון כדורסלנית מקיבוץ בית זרע, התחתן, הוא מאמן צעירים, ולמרות שהיה בעצמו בנבחרת יוגוסלביה הגדולה, את הבן שלו, דני, שלח לנבחרת ישראל למרות שהיה יכול ללכת גם לנבחרת סרביה. כמה כדורסלנים ישראלים היו בוחרים להיות בנבחרת ישראל על פני סרביה?

בקיצור הטיפוס הצבעוני, המצחיק, שאפילו קיבל דמות בארץ נהדרת, כבר מזמן יותר ישראלי מרוב הישראלים.

מקום 3: וילי רוטנשטיינר

לא בחיבור, לא באישיות או ברגש, אלא בעסקנות. איזה עסקן. וילי הגיע לתפקיד המנהל המקצועי של נבחרת ישראל ב-2018, אחרי שנכשל כמנהל מקצועי, הוא קודם לתפקיד המאמן של נבחרת ישראל וגם שם נכשל. אבל היכולת שלו לערבב, לבחוש, בשום מטבח לא תמצאו מיקסר יותר טוב ממנו.

האוסטרי הזה הגיע לרמת העסקנות והפלפולים של אברהם גרנט, משפחת לוזון וגברי לוי ז"ל ביחד, כאילו שגם הוא נולד באם המושבות פתח תקווה ולא בכפר אוסטרי. הוא כל כך טוב במצגות פאוור פוינט ומצגות שווא שעד היום מדי פעם הוא מועמד לקבוצות ישראליות למרות שהוא נכשל בכל תפקיד. מאז ימי ההסתדרות והפועל לא היה עסקן ישראלי שכזה.

מקום 2: שורה אובארוב

התחושה איתו היא שהוא בכלל ישראלי. זה הזמן להזכיר: הוא הגיע כשחקן זר, שוער נבחרת ברית המועצות. הוא לא חלק מהעלייה מברית המועצות של שנות ה-90, הוא שחקן כדורגל שפשוט נקשר והפך לחלק מאיתנו. עברנו איתו רגעי אושר ואסונות ברמה האישית והלאומית ושורה תמיד איתנו, חלק מהספורט וחלק מהמדינה.

מקום 1: ג'ובאני רוסו

הוא כיכב בהפועל באר שבע, מכבי והפועל חיפה, מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים. כמה זרים בכדורגל שלנו שיחקו כמעט בכל הקבוצות הגדולות (חוץ מהפועל תל אביב)? הוא חלם לפתוח חומוסיה בקרואטיה, הוא השתתף בשלוש תכניות ריאליטי, ובאישיות שלו הוא הכי ישראלי שיש: חוצפן, ישיר, זורם, מצחיק, מעצבן. סוג של אייל ברקוביץ', רק אינטליגנטי עם שיער גולש.

הוא כל כך ישראלי שכשהוא עזב לארצות הברית דיברו עליו כאילו ירד מהארץ. וכששיחק ביורו במדי קרואטיה הרגשנו כאילו הוא מייצג אותנו. הוא לא היה צריך להוציא דגל ישראל כמו ג'ון פנסטיל, הוא פשוט היה השחקן הישראלי הראשון ששיחק ביורו. רק שזה היה במדי קרואטיה. 

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות