האלימות במגרשי הכדורגל: חסרה מדיניות שאומרת - די!

תמונת המצב של הכדורגל הישראלי הוכתמה אתמול בעוד כתם עגום. המשחק בין מכבי תל אביב למכבי חיפה, שאמור היה להיות חגיגת כדורגל ישראלית, הפך לזירת אלימות ופורענות. כשאבוקות מושלכות מהיציעים, שחקנים נפגעים והמשחק מופסק במחצית - קשה שלא לתהות: איך הגענו למצב הזה?

המשטרה, שהודיעה עוד לפני שריקת הפתיחה על מעצרם של כמאה אוהדים שנמצאו אצלם כלי תקיפה ואמצעים פירוטכניים, אולי עשתה רושם של פעולה מניעתית - אבל בפועל, האירועים במהלך המשחק עצמו מראים את עומק הכשל.

חמישה חזיזים הושלכו במחצית הראשונה בלבד, כשאחד מהם אף פגע בשוער שריף כיוף. ומה קרה בסיום המשחק? אפס עצורים.אי אפשר להאשים רק את השוטרים בשטח, שבחרו בפתרון הקל של הפסקת המשחק. גם מצב המשטרה אינו בעיה נקודתית של תפקוד רגעי, אלא כשל מערכתי מתמשך. חסרים משאבים? אולי.

חסרה הכשרה? ייתכן. אבל מעל הכל, חסרה מדיניות ברורה ואחידה שאומרת בקול רם: האלימות הזו לא תתקבל על הדעת. הציבור מאבד אמון לא רק ביכולת המשטרה לאכוף סדר אלא גם ברצונה האמיתי לשים קץ לתופעה.גם אם המשטרה תעצור חשודים - מה קורה כשהתיק מגיע לבית המשפט? שוב ושוב אנחנו רואים החלטות מקילות, הארכות מעצר קצרות, עונשים סמליים, ולעיתים קרובות - אפילו הימנעות מהטלת עונשים משמעותיים. לעיתים גם הזמן הארוך שחולף מהמקרה ועד שמוגש כתב האישום מוציא את העוקץ מהמקרה, שלא לדבר על הזמן שעובר עד שניתן גזר הדין.

קריצה עיוורת שאפשר להמשיך

המקרה של תקיפת שוער נוף הגליל במשחק בליגה הלאומית בין הפועל תל אביב לנוף הגליל, לא פחות חמור ממה שאירע בחיפה, אולי אפילו יותר. אבל זאת ליגה לאומית, אז הוחלט שלא להפסיק את המשחק, למרות הסכנה שנגרמה לשוער נוף הגליל ולשאר השחקנים.

המשטרה כבר עצרה שישה חשודים, אבל בית המשפט בחר לקצר את מעצרו של אחד מהם עד למחרת, ואת המעצר של השאר האריך עד ליום חמישי. איזה מסר זה מעביר? לאוהדים האלימים - זו קריצה עיוורת שמאפשרת להם להמשיך. לשאר הציבור, זו תחושת הפקרה.

אבל הבעיה עמוקה יותר מהמשטרה, מבתי המשפט או מהממשלה. מדובר בתרבות ספורט קלוקלת שהשתרשה במגרשים שלנו. האווירה במגרשים הפכה רעילה - לא רק בין אוהדים ליריבים, אלא בין אוהדים לשחקנים, לשופטים ולכוחות האבטחה. הלהט של האהדה הפך לנשק, והיציע - לשדה קרב.איך משנים תרבות? זו משימה קשה, אבל לא בלתי אפשרית. זה מתחיל באכיפה נחושה ומרתיעה, ממשיך בעונשים מחמירים ובמסר חד־משמעי מהמדינה, ומסתיים בחינוך לערכים כבר בגיל הצעיר. כי הכדורגל הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

האלימות במגרשים משקפת את הכאוס שבו אנו חיים – חוסר כבוד לחוק, זלזול בסמכות, והיעדר לקיחת אחריות מצד הגופים הממונים. הגיע הזמן לומר: די. הגיע הזמן שמישהו ייקח אחריות אמיתית, יבין שהשארת המצב כפי שהוא אינה אופציה, ויתחיל לעבוד. כי אם לא נעשה זאת עכשיו - אז מתי?