מיוחד לראש השנה
נועם דוברת: "היה לי חשוב להתגייס לצה"ל"
לכבוד ראש השנה, סיפורם של שלושה חיילים שלא היו מוכנים לוותר על שירות משמעותי, ומצליחים לנהל במקביל קריירות מוצלחות • "עברתי חוויות שהעצימו אותי בפן האישי והספורטיבי"
חוק גיוס החובה במדינת ישראל קוטע קריירות של ספורטאים רבים ומוכשרים בגיל 18. השילוב בין השירות הצבאי לחיים הספורטיבים הוא מורכב וקשה, אך ישנם גם כאלה שמקבלים מעמד של ספורטאים פעילים או מצטיינים – ומצליחים לנהל לצד שירות משמעותי קריירות מוצלחות.
לכבוד ראש השנה, "ישראל היום" בפרויקט מיוחד עם "דובר צה"ל" מביא את סיפורם של שלושה ספורטאים צעירים, שעושים זאת בהצלחה רבה.
נועם דוברת, שחקן כדורסל בהפועל ירושלים, משרת בפיקוד העורף
את נועם דוברת כל חובב ספורט ישראלי מכיר. בגיל 20, הכדורסלן המוכשר נחשב לאחד השחקנים הישראלים הבכירים, הוא הוביל בקיץ את נבחרת העתודה למקום הרביעי באליפות אירופה, ומשחק במדי הפועל ירושלים מליגת העל. במקביל לקריירה המקצוענית שהוא מנהל, משרת דוברת בצה"ל בתפקיד מש"ק מערכות שליטה ובקרה בפיקוד העורף.
"למצוא את האיזון בין הצבא לכדורסל זה בהחלט אתגר, אבל יש לי מפקדים טובים שעוזרים לי לארגן לו"ז מתאים בו אני יכול לבצע את תפקידי בצבא בצורה הטובה ביותר, מבלי שהדבר יפגע בקריירה שלי ובאימונים", הוא מספר ל"ישראל היום".
"היה לי חשוב להתגייס, זו הדרך שלי לתרום בחזרה ולשרת את המדינה שלי, וליצור את עמק השווה בין הקריירה לבין הצבא. אני חושב שגם להיות ספורטאי ולייצג את ישראל זו תרומה למדינה".
הכדורסלן הצעיר מספר גם על נקודות משותפות שהוא מזהה בין הצבא והספורט: "אני חושב שהספורט מגיל צעיר, נותן שגרה של אורח חיים בריא והרגלים שעוזרים לעצב את האופי, ולהחדיר עקרונות חשובים ובריאים, שיכולים לעזור בדברים אחרים בחיים. זה ממש כמו הצבא, לקבוצה יש מטרה משותפת ונלחמים ביחד להשיג אותה".
שליו גיאני, לוחם קראטה, משרת בפיקוד העורף
שליו גיאני בן ה-21 הוא קראטיסט מקצועי, שזכה במכביה האחרונה במדליית הכסף במקצה האישי ובמדליית זהב במקצה הקבוצתי. במקביל, הוא משרת יחד עם דוברת כמש"ק מערכות שליטה ובקרה בפיקוד העורף.
"התגייסתי מתוך ציונות", הוא מספר, "בתפקיד שלי עכשיו אני זוכה להציל חיי אדם, הגאווה שלי היא לייצג את המדינה על הפודיום וגם במדים". על תפקידו הוא מספר: "כמש"ק מערכות שו"ב אני עובד עם מערכת השועל שמצילה חיי אדם. בזכות המפקד שלי שעוזר לי לבנות לו"ז מתאים אני מצליח לשרת שירות משמעותי תוך עמידה במשטר אימונים אינטנסיבי".
"התחלתי להתאמן בקראטה מגיל 4 בעקבות אחי הגדול ומאז אני בספורט. אבא שלי לימד אותי וחינך אותי לא לוותר, לדבוק במטרה ולעזור לזולת. לפני כשלוש שנים הוא נפטר בגיל 58, ולאחר מותו החלטתי לא לוותר לעצמי ובעזרת דחיפה ממשפחתי ומאח שלי בפרט המשכתי להתאמן ולהתחרות. החלום הוא להגיע לכדי מיצוי היכולות שלי ולגרום לאבא שלי להתגאות בי למעלה".
על השירות המשותף עם הכדורסלן, הוא מספר: "אנחנו ממש עוקבים ומפרגנים אחד לשני. אם לי יש תחרות אז הוא שואל איך היה ואם לו היה משחק אני שואל. אני גם מאוד מעריך אותו בתור בן אדם, הוא בן אדם מדהים."
מאיה בר-און, רוכבת סוסים, משרתת באגף הטכנולוגיה
מאיה בר-און בת ה-19 היא רוכבת סוסים מקצועית, ואלופת ישראל עד גיל 21 בקפיצות ראווה לגבהים. בחודש מאי האחרון, היא הפכה לישראלית הראשונה שניצחה במכביה בענף זה מאז נכנס לתחרות. לצד הקריירה, היא משרתת בצה"ל במדור המחשוב של החטיבה הטכנולוגית ליבשה, באגף הטכנולוגיה.
"אני מאמינה שחשוב מאוד להתגייס, רציתי לקחת חלק ולתת מעצמי תוך שילוב עם הקריירה הספורטיבית. הצבא פיתח אותי לכיוונים שלא חשבתי. עברתי חוויות שהעצימו אותי בפן האישי והספורטיבי, ונחשפתי לאנשים מקבוצות האוכלוסיה השונות והרגשתי שייכת".
"חשוב לי לשלב את הספורט עם החיים בצבא ובאזרחות, לצד האימונים 6 פעמים בשבוע, אני מאמנת ומדריכה ילדים ברכיבה על סוסים, מנגנת על פסנתר ובאוקטובר הקרוב מתחילה ללמוד משפטים וכל זה בזכות התמיכה שאני מקבלת ממפקדי בצבא".
"בשנת 2012 אבי חלה בסרטן ובשנת 2016 גם אימי, זו הייתה תקופה קשה ומורכבת. הספורט העמיד אותי כל פעם מחדש על הרגליים וחיזק אותי, הרגשתי שזה נותן לי אור בחיים למרות הכל". היא מסכמת: "המטרות שלי לשנה החדשה הן להמשיך להשקיע ובתקווה להיות בין המקומות הראשוניים באליפות ישראל 2023, וכמובן להמשיך לכבוש יעדים והישגים בחו''ל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו