כשמנצ'סטר סיטי וקווינס פארק ריינג'רס עלו לכר הדשא באותו מחזור סיום בלתי נשכח בעונת 2011/12, שדר המשחק פיטר דרורי אמר את המשפט הבא: "כל מה שהגיוני אומר שסיטי לא יכולה לפשל עכשיו, אבל מובן שביום כזה היגיון לא באמת נחשב".
דרורי, משורר של כדורגל, היה מדויק יותר ממנתח פלסטי. סיטי, כזכור, ניצחה 2:3 בזכות אותו שער של סרחיו אגוארו בדקה ה־93:20 - אחד הרגעים האיקוניים בתולדות הפרמייר ליג - וזכתה באליפות אחרי 44 שנים קשות, אבל היגיון לא היה שם ביום הזה, היום שבו ננעלה העונה.
אף שסיטי אירחה את המשחק באיתיחאד, אצטדיון שבו ניצחה בכל משחקיה באותה עונה פרט לאחד, ואפילו שק.פ.ר היתה שקועה במאבקי תחתית והפסידה בששת משחקי החוץ שקדמו למפגש הזה, המתח והמשקל הסגולי הגבוה מהרגיל הסיטו את 90 הדקות האלה (פלוס 3:20 דק', כמובן) מהתסריט ההגיוני הרחק אל מחוזות הפנטזיה.
גם הערב קשה שלא להמר על ההגיוני; שסיטי, על כל עוצמתה וגיוונה ויכולתה, תתגבר בביתה על אסטון וילה, שרק לפני שלושה ימים סחטה את עצמה מול ברנלי ולא מתמודדת על דבר למעט על כבודה, ותסיים את העונה הזאת עם אליפות שמינית בתולדותיה ורביעית בחמש השנים האחרונות.
זה המתבקש, הסביר, הסוף שנתמך על ידי הסטטיסטיקה ואפילו על ידי ההיסטוריה, שמזכירה את עונת 2018/19. אז, כזכור, מנצ'סטר סיטי של פפ גווארדיולה הגיעה למחזור הסיום כשהיא חייבת ניצחון על ברייטון כדי לא לאבד את האליפות לליברפול - וניצחה. ועדיין, דברים קורים ביום הזה.
דברים מוזרים. לא תמיד הגיוניים. זה קרה במחוזותינו ובמחוזות אחרים, ואפילו באליפות ההיא לפני שלוש שנים נקלעה סיטי לפיגור בחוץ משער של גלן מארי לפני שיצאה ממנו בדרך לאליפות.
הפעם, הפנטזיה אפילו מגובה בפיקנטריה. אסטון וילה אמנם לא נאבקת על כלום, אבל יש לה סיבות רבות לרצות לחבל בקבוצה של גווארדיולה. קודם כל, השתיים צמודות זו לזו עם שבע אליפויות אנגליה, וזכייה נוספת של סיטי תפריד ביניהן. נוסף על כך, אוהדי וילה לא יתנגדו לכך שג'ק גריליש, כוכבם ואהובם עד העונה, יסיים את העונה הזאת עם כיסים נפוחים ובידיים ריקות.
וכמובן, יש את עניין סטיבן ג'רארד. כשחקן, הסמל של ליברפול השאיר נדוניה לא רעה בכלל באנפילד, אבל גם כזאת שחסרה אליפות פרמייר ליג. ההחלקה המפורסמת מול צ'לסי היא כתם שנצמד למורשת שלו, וכעת עומדת לפניו האפשרות לעזור לליברפול לזכות בתואר הזה - אם וילה שלו כמובן תשכיל לעצור את סיטי והקבוצה של יורגן קלופ תנצל זאת ותנצח את וולבס.
"הטלפון שלי היה עסוק בימים האחרונים", הודה ג'רארד, והציג את הגישה שלו לקראת המשחק: "נעלה על הדשא וניתן הכל למען אסטון וילה והאוהדים שלה. אם בסופו של דבר נעזור לליברפול - פנטסטי".
לידס תחזור לצ'מפיונשיפ?
קרבות התחתית, לעומת זאת, הם כאלה שההיגיון אינו חלק מהם מלכתחילה. בירכתי הטבלה הכל תמיד יכול לקרות, בטח ובטח כששתי קבוצות נאבקות על מקום אחד בליגה הראשונה.
לידס, שעברה עונה הפכפכה יותר מזוגיות ב"חתונמי", צריכה להשיג מול ברנטפורד תוצאה טובה יותר מזאת של ברנלי, שתשחק נגד ניוקאסל. הקבוצה של ג'סי מארש הוכיחה במחזור האחרון שהיא לא מוכנה לוותר עד הסיום, כשהשיגה שוויון בדקה ה־92, אך חמשת משחקיה האחרונים מלמדים שלמעט רוח לחימה - לא נותר בה הרבה. הערב היא גם תחסר רבים משחקני ההתקפה שלה, פצועים או מורחקים, מה שעשוי לסלול את דרכו של פטריק במפורד חזרה אל הדשא.
לצערה של לידס, היא אינה תלויה בעצמה. כחלק מניסיון ההישרדות שלה, ברנלי נפרדה במהלך העונה משון דייץ' לאחר קרוב לעשור על הקווים, ומחליפו מייק ג'קסון הצליח להביא את הקבוצה למחזור הסיום כשגורלה ברגליה, ושניצחון על ניוקאסל יספיק לה.
זה לא יהיה פשוט. בשבעת המשחקים האחרונים שלה, הקבוצה של אדי האו ניצחה בכולם - מלבד ליברפול וסיטי. קרב נוסף שיוכרע במחזור הסיום הוא זה על המקום הרביעי, שלכאורה מתנהל בין טוטנהאם לארסנל. למה לכאורה? כי כל מה שטוטנהאם צריכה כדי להקדים את ארסנל ולהשיג כרטיס לליגת האלופות הוא תיקו ביתי מול נוריץ', שהפסידה ב־11 מ־14 המשחקים האחרונים שלה, ספגה הכי הרבה שערים העונה וירדה כבר מזמן לליגה השנייה. אמנם הכל יכול לקרות במחזורי הסיום, אבל יש גבול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו