במציאות של ויכוח אינסופי, והחלפת מהלומות בין המחנות הפוליטיים בישראל כמעט בכל נושא - נמצא בפיגוע בתל אביב רגע נדיר של הסכמה וקונצנזוס סביב הסיקור התקשורתי של מתקפת הטרור, והמצוד אחר המחבל ברחובותיה של העיר, ללא הפסקה.
רבות נאמר ונכתב על ההפקרות שבה צלמים וכתבים הפכו לגיבנת מתעדת על גב הלוחמים שסרקו אחר המחבל, ועל היחס לכוחות הביטחון. חלק מכלי התקשורת עצמם הביעו צער על התנהלותם וביקשו את סליחת הצופים, והגופים הביטחוניים הודיעו שיפיקו לקחים מהבלאגן ששרר בזירה ואפשר את ההתנהגות העיתונאית הפסולה. כולנו מבינים שהתרחשה תקלה, וכולנו מצפים שהיא תתוקן.
בנקודה הזו, ובתקווה שלא ניאלץ לגלות בקרוב אם אכן הופקו לקחים, היה אמור להסתיים האירוע. אך אז קפצו על העגלה הפוליטיקאים, שבאופן כמעט מותנה החליטו שאין מנוס מהתערבות בתקלה ונטילת כוח כדי למנוע אותה בעתיד. כמות עצומה של חברי כנסת התבטאו ושחררו הודעות לעיתונות על שנכשלה, ודיון מיוחד משותף לשתיים מוועדות הכנסת כונס שלשום כדי לברר לא רק מה קרה, אלא כיצד יוכלו פוליטיקאים לשבת על כיסא העורך להבא, ולנהל עבור הצופים והמאזינים חסרי האונים את השידור.
מוזר שצריך לכתוב זאת בדמוקרטיה בשנת 2022, אך תפקידם של נבחרי ציבור אינו כולל פיקוח על תוכן בכלי תקשורת, אפילו במקרים של כשל מסוג דומה לזה שאירע במתקפת הטרור בתל אביב. פוליטיקאים רשאים, ואולי מחויבים, להתבטא, לכעוס ולהביע עמדה, אך אין להם את הסמכות החוקית לפעול כדי להבטיח מה נכון ומה ראוי שיוצג על המסך, בכפוף לסטנדרטים שלעולם לא יהיה ניתן לקבוע.
אין להם את הזכות הדמוקרטית למנות את עצמם לבייביסיטר של הציבור, שהורגל כל כך שהפוליטיקאים ינהלו כל פרט בחייו, מה שגרם לכך שהוגשו על ידי אזרחים יותר מ־5,000 פניות לגופים האמונים על רגולציית התקשורת בדרישה שיפעלו באמצעים שונים מול גופי השידור.
הפתרון האמיתי פשוט, והוא נמצא הרחק מהכנסת ובלב הסלון של אזרחי המדינה. זיהיתם התנהגות מופקרת של ערוץ כזה או אחר? לחצו על השלט ועברו אל המתחרים. כתב הרדיו חצה גבולות ושלל את הזכות לא לדעת? נסו תדר אחר.
אישים פוליטיים, באופן חוצה עדות, מגזרים, תרבויות ומדינות, כמהים לכוח להורות לכלי תקשורת איך, מתי וכמה לשדר. זו בדיוק הסיבה שצריך לשלול מהם את האפשרות לעשות זאת, ולהרחיק אותם ככל האפשר מהתערבות בתוכן של כלי תקשורת. הכוח הוא בשלט, שנמצא בידי האזרח, והעברתו לחברי כנסת היא עלייה על נתיב מסוכן.
כדי להבין כמה נכונים הדברים, ניתן להסתכל על הלהיטות שבה פעלו חברי הכנסת, ועל הנוכחות המרשימה בישיבת הוועדה שדנה בנושא. ראיה נוספת היא הפעולות וההתנצלויות של חלק מכלי התקשורת, מבלי להזדקק להנחיה של הרשות המחוקקת.
התמונות ששודרו מזירת הפיגוע היו חמורות, אך התמונות של פוליטיקאים המבקשים לעצמם עוד כוח ומנופי לחץ על התקשורת חמורות לא פחות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו