בסוף השבוע ציינו בסוריה 11 שנים לפרוץ מלחמת האזרחים העקובה מדם שהשתוללה במדינה בעשור האחרון, והמיטה אסון עליה ועל תושביה. בשאר אל־אסד שרד אמנם את המלחמה ונותר על כיסאו, תודות לסיוע שהגישו לו רוסיה ואיראן, אבל על כך נאמר "עוד ניצחון כזה - ואבדנו", שהרי מן המדינה הסורית שעליה הוא שולט לא נותר כמעט דבר.
במערב מזועזעים מן הקולות והמראות מאוקראינה, אבל יש להודות כי אלו מחווירים לעומת האימה והזוועה שהביא בשאר על בני עמו. המלחמה הותירה כ־600 אלף הרוגים ועוד כשני מיליון פצועים. כמעט כל סורי שני (11 מיליון מתוך 25 מיליון תושבים ערב פרוץ המלחמה) איבד את ביתו, וכשליש מן הסורים, כשמונה מיליון איש, הפכו לפליטים מחוץ לארצם.
הניצחון, לכאורה, שהשיג המשטר בדמשק על יריביו הוא אפוא ניצחון חסר. המשטר מותש וחלש, וקיומו עודנו תלוי בבעלות בריתו רוסיה ואיראן, המבקשות להבטיח לעצמן שליטה במדינה. יתרה מכך, כרבע משטח סוריה אינו נמצא כלל בשליטת אסד. במזרחה של סוריה, שם מצויים מרבית שדות הנפט ואסמי התבואה של המדינה, כוננו הכורדים ממשל אוטונומי הנהנה מחסות של ארה"ב. ואילו בצפון המדינה פועלות קבוצות מורדים חמושות, רבות מהן סלפיות־ג'יהאדיות, הנהנות מחסות טורקית. ולבסוף, בפאתי המרחב היישובי בדרום סוריה ובמזרחה מוסיפים לפעול תאי ארגון דאעש.
גם באותם חלקים של המדינה המצויים להלכה תחת שלטונו, מקיים אסד שליטה חלקית ולא מלאה. זאת, בשל הנוכחות הרוסית והאיראנית על אדמתו, כמו גם נוכח העובדה שמיליציות וקבוצות של חמושים מוסיפות לפעול במרחב הכפרי ובאזורי הפריפריה.
מכיוון שמשאביו הכלכליים של המשטר הסורי מדולדלים, ואף לרוסיה ולאיראן אין הכספים הדרושים לסייע לו, אסד אינו מסוגל לשקם את המדינה או אפילו לדאוג לצורכי המחיה של התושבים באזורים הנתונים למרותו. שני־שלישים ואולי אף יותר מאלו חיים מתחת לקו העוני, העומד על 1.90 דולר ליום, ואילו שיעור האבטלה נאמד ביותר מ־50 אחוזים. במדינה שורר מחסור חמור במזון ובמצרכים חיוניים, והכלכלה עודנה בשיתוק מוחלט.
סוריה מהווה לא רק קדימון למלחמה ולהרס שמביא הנשיא פוטין על אוקראינה, אלא גם למגבלות הכוח שלו - ובעיקר לפער שבין תדמיתו של הנשיא הרוסי כמנצח כל־יכול לבין המציאות בשטח, שבה מוצאים עצמם הרוסים שקועים בבוץ הסורי בלא יכולת לשקם מדינה זו ולהעמידה על רגליה, ובכך להפיק ממנה רווחים כלכליים. בכך יש, אגב, כדי להסביר מדוע לפוטין עניין לתאם עם ישראל את פעולותיה בסוריה. שהרי היעדרו של תיאום שכזה עלול להשקיע אותו עמוק יותר בבוץ הסורי.
בשאר שולט אך בקושי בארצו, אך מסוריה מדווחים על גיוס של מתנדבים שיישלחו להילחם לצד הרוסים באוקראינה. אפשר שמדובר במדובר במהלך של יחסי ציבור, מתוך רצון להפגין נאמנות לפוטין. אחרי הכל, לבשאר חסרים לוחמים לצבאו שלו. ועם זאת, נוכח העובדה שהמשכורת הממוצעת בסוריה היא כ־20 דולר לחודש, הרי שיש להניח שיימצאו מספיק מתנדבים בשכר להביא את "הניסיון שצברו" גם לאוקראינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו