צ'מברליין, ביידן - והאופציה הצבאית

עוד לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה נשמעו תדיר בתקשורת קולות המשווים בין מדיניותו של נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, ביחס למשבר, לבין פייסנותו של נוויל צ'מברליין, ראש הממשלה הבריטי ערב מלחמת העולם השנייה, כלפי גרמניה הנאצית. אלא שהאילוצים שניצבו בפני צ'מברליין בשעתו היו מורכבים לאין שיעור מאלו הניצבים בפני ביידן כיום, בבואו לעצב את התגובה האמריקנית ביחס לתוקפנותה הנמשכת של רוסיה.

למעשה, מצבה הכלכלי, האסטרטגי והצבאי של בריטניה דאז לא אפשר תגובה צבאית כלפי סיפוח חבל הריין ולאחר מכן חבל הסודטים. לבריטניה גם לא היו בעלות ברית פוטנציאליות: ארה"ב הדירה עצמה מכל עיסוק בעניינים אירופיים, ולאורך מרבית שנות ה־30 שררה עוינות הדדית בין בריטניה לברית המועצות. אולם מעל לכל - הפייסנות הבריטית שיקפה את הלכי הרוח הפציפיסטיים במדינה, שחוותה את מוראותיה של מלחמת עולם וגמרה אומר "לא עוד".

ניכר כי אצל צ'מברליין הפייסנות היתה כורח, אולם אצל ביידן היא בהחלט אינה מחויבת המציאות. בשבועות האחרונים חוזר הנשיא בנאומיו על כך שארה"ב לא תשלח חיילים אמריקנים להגן על אוקראינה. ניתן להבין עמדה זו על רקע העובדה כי רק לפני כמה חודשים הגיעה לסיומה המעורבות האמריקנית הממושכת באפגניסטן, שגבתה מחיר כבד מהאומה האמריקנית בדם ובכסף. אולם מעבר לנזק ההרתעתי הטמון בהצהרות מסוג זה, מדובר בהתחייבות שלא בטוח שארה"ב תוכל להרשות לעצמה לקיים. בשלב זה ראוי בהחלט למצות תחילה את הסנקציות הכלכליות, ההולכות ומחריפות. אולם בד בבד, יש להכין את הקרקע למעורבות צבאית אמריקנית במסגרת נאט"ו, הן מבחינת פריסת כוחות והן מבחינת דעת הקהל, למקרה שהסנקציות והלחץ הבינלאומי ייכשלו.

סביר להניח שהמשך קיפאון במשא ומתן מול אוקראינה, בשילוב לחץ הסנקציות, הלגיטימציה הפנימית הרעועה ברוסיה למלחמה והמשך דמורליזציה הולכת ומבעבעת לנוכח הישגים מעטים של הצבא הרוסי - יהפכו את פוטין לנואש יותר להביא להכנעת אוקראינה כדי להיחלץ בכבוד מהבוץ. בימים האחרונים נשמעות אזהרות כי לא יבחל בשימוש בנשק בלתי קונבנציונלי, וניתן לראות בהשתלטות הרוסית על תחנת הכוח הגרעינית בדרום־מזרח אוקראינה איתות לכך.

גם אם ביידן יעדיף לדבוק בבדלנות, ייתכן שדווקא דעת הקהל האמריקנית תלחץ לשנות את עמדתו. באופן מסורתי, ככל שהאיום הנתפס גבוה יותר - כך גוברת התמיכה הציבורית בפעולה צבאית כדי למגרו. בסקרי דעת קהל בחודשים האחרונים ניכרת עלייה גוברת בתפיסת האיום הנשקף מצד רוסיה לאינטרסים החיוניים של ארה"ב. נוסף על כך, לקחי ההיסטוריה מלמדים כי אירועים מרובי נפגעים חוללו זעזוע בדעת הקהל והובילו לעלייה חדה בתמיכה בתגובה צבאית. יש לקוות כי אירועים כאלה לא יהיו מנת חלקה של אוקראינה, אולם על ממשל ביידן לשנות דיסקט כדי להיות מוכן לתרחיש שיחייב התערבות צבאית. אם לא יעשה כן - ההיסטוריה תשפוט אותו בחומרה רבה יותר מאשר את צ'מברליין כיום.