שנת שמיטה: לא רק לדתיים

טוב, תודו שזה היה אחד הרגעים היפים בתולדות מלחמות היהודים בארץ ישראל: חברי הליכוד יצאו לנגב לבצע נטיעות של קק"ל, והקואליציה נזעקה בטענה שהשנה היא שנת השמיטה והנטיעות בכלל אסורות. יום אחד, בעוד הרבה שנים, הרי ילמדו בבתי הספר את דברי ימי התקופה המשוגעת הזו, וכשהתלמידים יקבלו לידיהם טקסטים של יוליה מלינובסקי מלינה על חילול השמיטה, הם יסתבכו לגמרי ויעזבו בזעף את הזום (או את הכיתה, אם יחזרו עד אז ללמידה רגילה, מה שלא סביר שיקרה).

הוויכוח מעניין, יש לומר. נקו ממנו לרגע את הפוזיציות הפוליטיות, וקיבלתם ויכוח הלכתי קלאסי. האם במקרה כזה, של נטיעות שתפקידן להביע נוכחות יהודית ובעלות יהודית בחבלי ארץ, יש להתיר את קיומן? או שמא גם כאן יש לאסור אותן בשנת השמיטה? התשובה בסוף. אבל פרט לכך, אזכור השמיטה והדיון סביבה העלה פתאום את כאב ההחמצה שבאי-העיסוק במצווה היפה הזו בימים כתיקונם. העובדה שמצוות השמיטה, גם בתצורתה המחמירה והמגבילה וגם בתצורתה המקילה יותר (היתר מכירה), היא נחלתם התודעתית של דתיים בלבד, היא הפסד גדול. גם מהבחינה היהודית, אבל בעיקר מהבחינה הציונית.

מהי שמיטה? בגדול מדובר במצווה שמאגדת ברעיון הפנימי שלה כמעט כל אידיאה אמונית וחברתית שמרחפת בחללו של עולם: הגרעין הסוציאליסטי (אין קשר כמובן למונח העכשווי בעל השם הדומה), החמלה, מנוחת האדמה, ההכרה בגדלות האל, השאיפה לחיים רוחניים, שוויון, קהילתיות, אהבת בעלי החיים, איזון אקולוגי - הכל. היא גם מצווה שמתקיימת רק כשישראל על אדמתם, תחת שליטה יהודית ובתום סידורי ההתאקלמות. משמע - המצווה הכי ציונית שניתן היה להעלות על הדעת.

חקלאות ישראלית מפותחת בכל חלקי הארץ, שמקדשת את ההלכה היהודית ופועלת על פי כלל המצוות התלויות בארץ - יכולה היתה להיות השפיץ של החוד של הגשמת הרעיון הציוני-יהודי. היא החומה, היא המגדל. זו היתה יכולה להיות נקודת מפגש סינרגטית בין ערכים יהודיים לערכים ציוניים בצורה שתדגיש את שניהם, תביע את הרעיון ההתיישבותי המכונן בשלמותו ותייצר על הדרך גם דקה וחצי של קירוב לבבות. יכול להיות שזה לא בדיוק התאים, גם מסיבות טכניות, לבני הדורות הראשונים. כיום, לעומת זאת, זה בהחלט יכול היה להיות מיושם. זו היתה יכולה להיות בשורה ישראלית אוניברסלית של הרעיון הערכי העומד מאחורי המצווה הזאת.

ואשר לנטיעות בנגב - מבלי להיכנס לפרטי השאלה ההלכתית אם מותר או אסור - תארו לעצמכם מצב שבו פעם בשבע שנים, בשנת השמיטה, נטיעות ט"ו בשבט של קק"ל אינן מתקיימות. במקומן מופצת על ידי הארגון בשורת השמיטה - הרעיון שמאחוריה, חומרי קריאה ולימוד ועוד. האין זו בשורה שמביעה את הרעיון הציוני - גם בארץ המריבה בנגב - פי אלף יותר מאשר תמונת נטיעות, חמה וחמודה ככל שתהיה? בינתיים ניאלץ להסתפק באזכור הנושא בלבד, ולו באמצעות ויכוח פוליטי, ונתנחם בזה שמעולם לא עסקו רבים כל כך במצוות השמיטה כמו בשנה זו.