בגבעתיים נחשף טרלול ה"סערה"

באופן מפתיע, אחד הסיפורים שעוררו בי לאחרונה עצב גדול היה הסיפור המטופש של כרזת ט"ו בשבט, שאותה פרסמה והסירה עיריית גבעתיים. לא סתם עצב - מועקה.

תקציר העלילה: לפני כמה ימים, העלתה עיריית גבעתיים לאוויר קמפיין חוצות ללא תכלית מסוימת, שכלל כרזה שבה נראה עץ מלבלב בשני צבעים ולידו השורה: "ט"ו בשבט הגיע, חג לאילן.ות". יום לאחר מכן, בעקבות מהומת ענק ברשתות, פרסם ראש העיר רן קוניק את הטקסט הבא: "אז השלט הזה הצליח להטריל את המדינה. נו, מצוין, העיקר שמדברים על גבעתיים. ניסיון להכניס קצת הומור עם השיח הפרוגרסיבי הצחיק רבים ופחות הצחיק אחרים, אבל ללא ספק הפך ויראלי. בכל מקרה, כפי שאמרתי: השלט יוסר. בינתיים, חג ט"ו בשבט שמח לכל תושבי ותושבות גבעתיים הגזעיים.ות".

והסיפור הקטן הזה מעיד על הטרלול שאחז ביחסי השבטים בישראל יותר מכל סיפור אחר על עימות או בחירות או קללה.

מה היה בעצם השלט הזה? הוא היה בדיחה. מצוינת, יש לומר. כזו שברגע שראיתי אותה התקנאתי בקופירייטר שהגה אותה. היא מצחיקה, מודעת לעצמה, מופרעת במידה, חכמה. יש משהו מוזר במילה "אילנות", כי כמו עוד הרבה שמות עצם בלשון חז"ל, היא נשמעת כמו רבות נקבות ליחיד זכר.

ככזו, היא מזמינה התייחסות קומית כלשהי, והנה בא קופירייטר מוכשר ופיצח בחן: נהפוך את הנו"ן לנו"ן סופית, נשים נקודה קטנה אחריה והנה - קיבלנו דאחקה חביבה גם על חשבון השפה הפרוגרסיבית, גם על חשבון מוזרויותיה החביבות של השפה העברית, גם נמשוך את העין ונעשה קצת רעש וגם נעיר את עירנו המנומנמת מעלפון שנ"ציותה. מה רע?

ומה שקרה מאותו רגע הוא כל כך עצוב, אבל גם כל כך צפוי שאין לתאר: אף אחד לא הבין את הבדיחה! הפרוגרסיבים עצמם הבינו אולי שמישהו מסתלבט עליהם אבל ממש לא הסכימו לזרום עם זה, כי במהפכות - אין הומור, כידוע.

והשמרנים - הם, נעבעך, בכלל לא העלו על דעתם שמדובר בבדיחה, כי מי יעז לפרסם בדיחה על חשבון השיח הפרוגרסיבי? ועוד בגבעתיים? עיר נאורה ומתקדמת שרבים.ות מבניה.תיה מקדשים.ות את דת הנקודות הזו בדיוק? הם, שהתרגלו זה מכבר לכיבוש רשות הרבים בידי כל מגמה ליברלית ומתקדמת, זיהו מיידית את השלט התמים והחביב הזה עם איזושהי חנופה לקובעי הטעם, או אפילו עם מגמה של גיוס החג החביב לצרכים "חינוכיים", ומייד החלו לתקוף. כי באמת, אם השלט הזה הוא אכן לא בדיחה - הוא באמת אחד המעצבנים.

אבל הוא כן. אוף. הוא כן. ואחרי שקרה כל התהליך הזה שהוסבר כאן, כל שנותר לצפות מהאנשים שהגו אותו היה לעמוד על שלהם בצחוק גדול ולהגיד: 'זה בהומור, יא כבדים. תנו לחיות בארץ הזו. מה נסגר איתכם?'. אבל במקום זה, מה שקרה הוא שהוחלט להסיר את השלט. כי אוי אוי אוי. פרצה סערה. ולמה לעצבן. ומה יהיה. וזה עוד יותר עצוב מהכל. כי הנה, כבר האירה לשנייה איזו אלומת אור קטנה של הומור את הטרללת הכללית - וגם היא גוועה ותיאסף.