בהתאבדותו על קבר בנו בשבוע שעבר, השיג חיים ולדר בדיוק את ההפך ממה שתכנן. המעט שנותר משמו הטוב ירד איתו אל הקבר. אבל חשוב יותר, ההתאבדות צפויה לתרום תרומה עצומה להדברת הפגיעות המיניות במגזר החרדי.
מדוע? ולדר היה מוכר באמצעות ספריו, כמעט בכל בית דתי וחרדי בישראל. אף על פי כן, מאז שנחשפו פשעיו בתחקיר "הארץ" ועד ששלח יד בנפשו, לא תפסו המעשים המיוחסים לו את הכותרות הראשיות או המגזריות. איכשהו - ואולי שלא בצדק - מעלליו, ולאחר מכן היעלמותו מהעיתון ומהרדיו, עדיין נותרו עניין לעולם המבוגרים.
את החדשות על מותו, לעומת זאת, כבר אי אפשר היה לטאטא הצידה. אפילו במגזר החרדי נאלצו המחנכים וההורים להתייחס ולספק תשובות לשאלות שעלו. וגם אם בפרסומים הרשמיים טויחו מעשיו, הרי שב"נייעס" אין ספק שהאמת היא זו שהועברה מפה לפה. ה"לשון הרע" דיבר, ועוד איך.
כך שמעו הכל מדוע ולדר נטש את הזירה הציבורית והתאבד. כך שמו הוכתם לנצח. אז אמנם מנגנוני ההשתקה עדיין עובדים, אבל כעת יודע כל פושע מין חרדי שחומות ההגנה של המגזר כבר רעועות, ולא כולאות יותר בתוכן חטאים כאלו ואחרים. אם ולדר נפל, איש אינו בטוח.
כל זה היה הערת פתיחה צדדית, שכן השאלות הגדולות באמת העולות מהפרשה הן ממש קיומיות, ובוודאי אנושיות ואמוניות - למי שמאמין.
ולדר, יהודה משי זהב, אליעזר ברלנד, עזרא שיינברג, מוטי אלון, רבנים, פסיכולוגים ורופאים פחות מוכרים, או הרב שלמה קרליבך (על פי הנטען) - כולם אנשים שהקדישו את חייהם לסיוע לזולת, ולהקלת מכאוביו הנפשיים או הפיזיים. אנשים טובים. דוגמה ומופת לאחרים.
בפרט הדתיים שבהם, היו הראשונים והמוצלחים ביותר להסביר לציבור עד כמה מחריד, פסול, אסור, נורא, אכזרי, נתעב וכדומה לעשות את המעשים שהם עצמם עשו.
מילא שיצרם דחף אותם לסכן את השם הטוב שקנו בעולם. אך הם, שנתנו מעצמם כל כך הרבה, שהבינו לעומק את כאבם ומצוקתם של הפונים אליהם, שהיו רגישים כל כך לזולת, שהושיטו יד מסייעת במשך עשרות שנים - כיצד יכלו באותה עוצמה לפגוע במי שהתחננו לעזרתם? כיצד יכלו להרוס ולשקם גם יחד? כיצד היו מסוגלים בעת ובעונה אחת להיות מלאכים ומפלצות, צדיקים ופושעים, משענות ופצצות?
זוהי תהייה קיומית על נפש האדם. וזוהי שאלה אמונית שכל יהודי שומר מצוות צריך לשאול את עצמו.
כמובן, העובדה שוולדר התגלה במלוא זוועתו, אין בה כדי לפסול את השיטה כולה. בהשוואה לתרבויות חיים אחרות, בכלל זה החילונית, אי אפשר לטעון שהנוסחה הדתית נכשלה.
מאידך, ברור שהיא גם לא נוסחת הצלחה, כפי שהציבור החרדי מתיימר לחשוב. ריבוי המקרים שבהם דמויות דתיות בולטות - שעוד מתמחות בריפוי נפש האדם - נופלות למעשים האיומים ביותר, מעיד על כך שמשהו בתפיסה או בשיטה לא עובד נכון. בדק הבית מחויב המציאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו