האידיאולוגיה נמסה כמו חמאה בשמש

בניגוד למה שחושבים, ספרי ילדים טובים הם לא צפיחית בדבש. לספרי ילדים טובים יש עוקץ, ובספר "המלחמה האיומה על החמאה" העוקץ חד במיוחד.

בספר, שכתב ד"ר סוס בשיאה של המלחמה הקרה, מתואר מאבק ההולך ומסלים בין שני שבטים שחומה עבה של עוינות חוצצת ביניהם. העילה הרשמית למאבק היא מחלוקת בסיסית בשאלה אם יש למרוח את החמאה מעל הפרוסה או מתחתיה. לקוראים בכל גיל ברור כי שורשיו של ההסבר האידיוטי לניכור הגובר נעוצים במשהו עמוק יותר. כשאין אידיאולוגיה, החמאה היא רק תירוץ. באדיבותה אפשר ללעוג לבני השבט האחר, בזכותה אפשר להגביה עוד יותר את החומה.

כשבוחנים את החלטתו הטרייה של שר האוצר לבטל את המכסים המוטלים על יבוא חמאה מתוצרת חוץ, שלושה שבועות אחרי שביטל את הפיקוח על מחירה הקבוע של חמאה תוצרת הארץ, קשה שלא לחשוב על ד"ר סוס. עד לחודש האחרון שווקה חמאה ישראלית במחיר קבוע ונמוך. פערי המחירים בינה לבין מתחרותיה שמעבר לים העניקו עדיפות ברורה למשק החלב הישראלי וסיפקו לצרכן המקומי חמאה במחיר השווה לכל נפש. השינויים שיזם אביגדור ("מורי דרך צריכים לשנות מקצוע") ליברמן, על אף התנגדות הרפתנים בארצנו, מעבירים את ההחלטה על מחיר החמאה לרשתות השיווק ויובילו לעליית מחירים.

החלטתם של ליברמן ושל שר החקלאות שמינה ממפלגתו לפגוע בשכבות החלשות, תוך מתן עדיפות לשורת הרווח של היבואנים, לא באמת מפתיעה. את שתיקתם של אנשי מפלגת העבודה, היושבים לצידם סביב שולחן הממשלה, קצת יותר מסובך להסביר. קשה להבין כיצד מתרצים לעצמם מי שחרטו על דגלם את טיפוחו של שוק העבודה המקומי ועמדו על שמירת זכויותיהם של הפועלים, את הסיוע שהעניקו לפגיעה בפרנסתם של חקלאי ישראל. קשה ליישב את התנהגותם של מי שהפכו את ההפגנות מלפני עשור בשדרות רוטשילד ליהלום שבכתר בשורתם הערכית, עם שותפותם במהלך המכשיל בפועל את המאמץ המתמשך להפחתת יוקר המחיה.

חוסר המעש הפוליטי והדממה התקשורתית שגזרו על עצמם אנשי העבודה עומדים בסתירה מובהקת ליסודות האידיאולוגיים המובהקים של מפלגתם. חוסר נכונותם לעמוד לצד היצרנים המקומיים ולטפח בעזרתם את "החלב, החצץ, העוגות, הריבה, הגבינה מתוצרת הארץ" מצביע על כיוון חדש: מאבק בעוני ובהפרטה אאוט - קפיטליזם חזירי אין.

הדגל הלבן שהניפה העבודה בנושאים החברתיים-כלכליים הוא עדות נוספת להיעלמותו המתמשכת של הדיון האידיאולוגי מחיינו. הוויתור על עקרונות אידיאולוגיים משווה לביקורת שהפנו נציגיה לעברן של הממשלות הקודמות איכויות המזכירות את "המלחמה האיומה על החמאה". בדיעבד, הוויכוח היחיד בינה לבין מושאות ביקורתה בעבר הוא אם את קשרי ההון־שלטון יש למרוח מעל הפרוסה או מתחתיה. כשאת ההבדלים בתחום הכלכלי בין המפלגות קשה לאתר, וכשהוויכוח בין הצדדים כבר מזמן נטול כל יסוד ענייני, זהו ביטוי להידרדרותנו הגוברת אל שיח פוליטי הנטול במישרין מעמודיו של ספר ילדים. בשמש הפוליטית הנוכחית, נראה שלכולנו יש תועפות חמאה על הראש.