"התהילה לאל": סיומית המלחמה של טראמפ

1 בהצהרת האולטימטום האחרון של הנשיא טראמפ לאיראן (48 שעות) הוא סיים עם ההצהרה "התהילה לאל" (Glory be to God). כנהוג במחוזות מסוימים אצלנו, המשפט זכה לזלזול או מקסימום לתוספת דומה לקריאה "בעזרת השם" אצלנו. פרשנים רבים, שהשקפת עולמם דוחה את השיח הדתי או לא מכירה אותו לעומק, התייחסו בביטול לניסיון לפרש את הדברים. היו שהפנו להצהרת האמונה על שטר הדולר: "In God we trust".

זה דומה, הפטירו כלאחר יד. לא נכון.

קשה לדמיין מנהיג אירופי בן זמננו יוצא בהצהרה מדינית גורלית המשלבת ביטוי כזה. ככלל, אין זה משנה מהן אמונותינו; השאלה היא האם לביטוי נודעת משמעות מדינית וצבאית. התשובה היא: כן. הנשיא האמריקני הפעיל קוד תרבותי־דתי־היסטורי בעל משמעויות עומק.

2 ראשית, אנחנו נמצאים במועד מיוחד: "השבוע הקדוש" של העולם הנוצרי. מיליארדי מאמינים חגגו את הפסחא בראשית השבוע. עבור הקהל האוונגליסטי – בסיס התמיכה המרכזי של טראמפ – הביטוי מעניק למלחמה משמעות מוסרית־דתית, נוסף על האינטרסים הביטחוניים והכלכליים. עבורם מדובר במלחמת בני אור בבני חושך.

בראייה האוונגליסטית, יותר מזו הקתולית, הרעיון המרכזי של הפסחא הוא התחייה של ישו וההתגברות על המוות, כלומר על הרע העולמי. כדי כך שהצלבים בכנסיות האוונגליסטיות ריקים - לא נמצא עליהם את דמותו של ישו הצלוב כמו אצל הקתולים, כיוון שמבחינתם הוא אינו שם, שהרי קם לתחייה.

3 מבחינה זו, "In God we trust" פירושו: אנו סומכים על האל שיגן עלינו, הצהרת ביטחון בחסות האל, בדומה לאמירה היהודית "בעזרת השם".

לעומת זאת, "Glory be to God" מופיע בברית החדשה ובליטורגיה הנוצרית. למשל, בבשורה על פי לוקס, בפרק השני: "תהילה לאלוהים במרום; שלום עלי אדמות בקרב בני אדם אשר בהם חפץ האל" (זה התרגום של המקור היווני הקדום). זו כבר הצהרה של ניצחון וריבונות. טראמפ שיבץ בהודעתו את החלק הראשון של הפסוק, אך שומעי לקחו מכירים את חלקו השני, ומבינים: אלוהים לא חפץ במשטר האיראני.

גם האיום של טראמפ ש"כל הגיהינום יומט של איראן" הוא בעל קונוטציות דתיות. נוסיף לזה את הצהרותיו של שר המלחמה פיט הגסת' בדבר הממד הנוצרי של המלחמה מול איראן (האפיפיור לאו ה־14 הזדרז לדחות את הדברים באומרו שהם רחוקים מדרכו של ישו), ונקבל את התנגשות הציוויליזציות: המעצמה החזקה בעולם, המייצגת את הציוויליזציה הנוצרית, על כל פנים חלק מרכזי בה, מול הרפובליקה האסלאמית של איראן המנהיגה אמנם את העולם השיעי (בין 200 ל־300 מיליון מאמינים), אבל עם יומרה להנהיג את העולם המוסלמי כולו.

4 הדברים מזכירים את אלו של ממשל רייגן כלפי המעצמה הסובייטית. במארס 1983 נאם רונלד רייגן בפני בסיס תמיכה דומה, "התאחדות האוונגליסטים הלאומית" (NAE), ודחק בשומעיו "להימנע מפיתוי הגאווה" – הפיתוי להתייחס לשני הצדדים כאשמים באותה מידה. הוא ביקש לא להתעלם "מהעובדות ההיסטוריות ומהדחפים האגרסיביים של אימפריית הרוע" (Evil empire), ובכך לעמוד מנגד ולא להשתתף ב"מאבק שבין הזכות לבין העוול, בין הטוב לבין הרע".

5 טראמפ "הפקיע" אפוא מהאיראנים את המנדט על הדיבור בשם האל. השיח הדתי הנלווה למלחמה מסמן לעולם בכלל, ולציבור האמריקני בפרט, שהמלחמה אינה ניטשת רק על האיום הגרעיני והאינטרסים הכלכליים, אלא זו שליחות דתית לביעור הרע מן העולם. במונחים של הזמן היהודי הנוכחי מדובר בביעור חמץ.

אם הגעתם עד כאן (כל הכבוד!), אפשר לשער שעימות בעל קונוטציות היסטוריות ותיאולוגיות כאלה הופך את הפשרות הדיפלומטיות לכמעט בלתי אפשריות. סביר להניח שטראמפ לא רק הציב שעון מתקתק למשטר בטהרן; הוא מגייס את האמונה העמוקה של בוחריו כדי להכשיר את הקרקע למהלך גדול. נחיה ונראה.