משבר המשטרים הדמוקרטיים: אובדן החירויות הפוליטיות היסודיות

מנהיגי הימין חשבו שהשיטה מקנה להם יתרון פוליטי; עכשיו היא היכתה בימין. אם לא נתעשת, היא תכה בכולנו ותערער עוד יותר את המשטר הדמוקרטי.

לא רק אצלנו יש משבר במשטר הדמוקרטי. בעיות חמורות התגלו בכל רחבי העולם - בריטניה פרשה מהאיחוד האירופי, למשל, גם בגלל האופי הלא־ייצוגי של מוסדותיו הביצועיים. האופי האליטיסטי הזה מאיים על הדמוקרטיות בכל אירופה. בצרפת, בגרמניה ובאיטליה, ובמידות שונות גם בארצות היבשת האחרות, קטן מאוד כוחן של מפלגות השלטון ושל מפלגות האופוזיציה הראשיות.

הזירה התפצלה לרסיסי מפלגות בינוניות וקטנות. שיטת הבחירות הרובנית ("המנצח זוכה בכל") בדמוקרטיות דוברות האנגלית מונעת לפי שעה התפוררות כזאת, אבל גם שם ניכרת שחיקה בצדדים אחרים של הדמוקרטיה הייצוגית.

הקורונה פוגעת בלגיטימיות של ההנהגות הדמוקרטיות. עוד לפניה ניכר מתח רב בין נטיות שתלטניות של ממסדים אליטיסטיים לבין נטיות "פופוליסטיות" מרדניות של נשלטים. על המתח הזה נשפך שמן החשדנות, שלא לומר פרנואידיות, שטיפחה המגיפה. בכל העולם הדמוקרטי התפשטו עלילות קנוניה תלושות מהמציאות. קבוצות גדולות של בוחרים "יוצאות מדעתן", כביכול, ותומכות במנהיגים לעומתיים, כמו טראמפ או המועמד היהודי החדש לנשיאות צרפת אריק זמור, כדי להתגונן מפני אליטות מנוכרות.

דוגמה חשובה אחרת: תמיד ניכר מתח סביב טוהר הבחירות בארה"ב, אבל כבר עשרות שנים רבות לא זכור מצב שחלק גדול כל כך מהציבור האמריקני מטיל ספק בכשרות הבחירות, ואינו משתכנע מההליכים המשפטיים הקלושים שבדקו אותה. זה סימן למשבר לגיטימיות חמור. הוא מוגבר מאוד גם עקב האופי החד־צדדי או המחנאי הבוטה של מרבית התקשורת. העיתונות הדמוקרטית פושטת את הרגל בתהליכי ניוון פוסט־מודרניסטיים חמורים. היה אפשר להבחין בהם בקלות במהלך הבחירות האחרונות בארה"ב ובסאגת הבחירות החוזרות בישראל.

המשבר אצלנו הוא חלק מהתערערות כללית של המשטרים הדמוקרטיים. מי שעיניו בראשו חייב להבחין בסכנה לחירויות הפוליטיות היסודיות, ובראשן הסכנה לזכות האזרחים לקבוע מי ינהל את ענייניהם, כלומר לעמוד ברשות עצמם באמצעות ריבונות העם שלהם.

אצלנו מקורה של הסכנה בשלושה מוקדים הקשורים ביניהם: היחלשות מתמדת במשילות של נציגי הציבור לטובת משפטנים, בעיקר, וגם קצינים, כלכלנים, פקידים בכירים ומומחים אחרים; התפוררות מתמשכת של זירת המפלגות שנוצרה בשיטת הבחירות היחסית הקיצונית שלנו, עד לשפל הנוכחי של ראש ממשלה שהוא ראש מפלגה בת 6 ח"כים; ריכוזיות, מחנאות ואובדן האתוס המקצועי של התקשורת, והתנוונות שלה עד לכדי תעמולה.

נכון, כל אלה ניכרים גם בארצות הדמוקרטיות האחרות, אבל אצלנו ההתפוררות והמִשפּוּט של זירת המפלגות הם תופעות קיצוניות יותר. אין משטר דמוקרטי הסובל מקואליציה שלטונית משונה ומסולפת כמו זו המושלת עכשיו כאן. קשה גם להעלות על הדעת תביעה כללית במשטר דמוקרטי, המרשה לעצמה להאשים מנהיג פוליטי המייצג חלק גדול מהבוחרים על סמך תקדים משפטי מפוקפק כל כך, "חקירות דיג" ועבירות בוטות על זכויות נחקרים.

בנסיבות המיוחדות לישראל כיום, הנפגע העיקרי הוא מה שקרוי אצלנו "הימין". אבל הימין הוא גם המקור הראשי לשתי המכשלות האלה. המשפוט היה עיקרון חשוב באידיאולוגיה הפוליטית של בגין ותנועתו. זה לא מקרה שמי שהניעו אותו היו בעלי בריתו של אהרן ברק בליכוד - מרידור ולין; שעיקר התהליך התרחש תחת ממשלות ליכוד־ימין; ושנתניהו לא עשה דבר לעוצרו, עד שנפגע ממנו.

בגין ותנועותיו, החרות והליכוד, אחראים גם לביצורה של שיטת הבחירות היחסית המפוררת שלנו, זו שעכשיו אנחנו חוזים בחוסר יציבותה ובחוסר היציגות שלה. מנהיגי הימין מבגין ועד נתניהו חשבו שהשיטה מקנה להם יתרון פוליטי, לכן דבקו בה. בלעדיהם מפא"י היתה מצליחה לשנות אותה. עכשיו היא היכתה בימין. ואם לא נתעשת, היא תכה בכולנו ותערער עוד יותר את המשטר הדמוקרטי. תיקון שתי המכשלות, המשפוט ושיטת הבחירות, הוא גם באחריותו של הליכוד וגם אינטרס חיוני שלו.