על פי נתוני אלו"ט, במערכת החינוך בישראל יש מעל 20,000 תלמידים שמאובחנים על הרצף האוטיסטי. רק בשנה החולפת נרשם בארץ גידול של 170% במספר הילדים המאובחנים על הרצף, והמספרים עוד צפויים לעלות ככל שהמודעות לנושא עולה.
בישראל פועלים מאות גני תקשורת המיועדים לילדים עם אוטיזם, שבחלקם עמותות כמו זו שאני עומדת בראשה, נותנות את הטיפול הבריאותי המקדם, ואשר הזכאות לו נקבעת על ידי משרד הבריאות ומפוקחת על ידו. העמותה גם מפעילה מערכים טיפוליים מקדמים שנועדו לאפשר להורים לממש את זכות ילדם לטיפול מול קופות החולים, הפועלים בכ-120 בתי ספר ומעניקים מענה לכ-1,600 תלמידים בסנכרון ההשקעה החינוכית והטיפולית באמצעות תכניות אישיות שנבנות בשיתוף ההורים ובית הספר. המרכז מעסיק אנשי מקצוע מתחומי קלינאות התקשורת, עבודה סוציאלית, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, פסיכולוגיה וניתוח התנהגות.
חלוקת התקציב על ידי המדינה נעשית באופן שבטווח הקצר פוגע במצבת כוח האדם המשמעותית להפעלת המסגרות, ובטווח הארוך עלול לגרום לנזק ממשי לאותם ילדים. חלקה של המדינה במימון הטיפול בגני התקשורת עובר אלינו בתור עמותה שאחראית על מתן הטיפול הבריאותי המקדם באמצעות משרד הבריאות. חלקה של המדינה במימון הפעלת המערכים הטיפוליים המקדמים בבתי הספר, עובר אלינו באמצעות קופות החולים. לדוגמה, משרד הבריאות מקצה לנו 127.7 שקלים עבור שעת טיפול בגני התקשורת, סכום שמגלם בתוכו עלות שכר שעתית, עלות מעביד, עלות הדרכות, עלות השתלמויות, החזר נסיעות ועוד. התעריף לא משקף את עלות השכר ואת הצורך לתשלום ראוי. למשל, קופות החולים מקבלות תמריצים לגיוס כוח אדם, בעוד העמותות אינן מקבלות תמריצים כאלה. נוסף על כך, נוצר מצב הפוך שבו אם העמותות אינן מצליחות לגייס את הסכום הדרוש, משרד הבריאות אף מקזז מהתשלום.
התוצאה היא שאנו נתקלים בקושי עצום באיוש כ-500 תקנים למטפלים בגנים והמערך הטיפולי המקדם, מהסיבה הפשוטה שהמשכורות שאנו יכולים לשלם אינן מסוגלות להתחרות בשוק הפרטי ובשוק המוסדי. קלינאיות תקשורת, שתפקידן קריטי עבור קידום ילדים עם אוטיזם ברמות תפקוד משתנות, יכולות להשתכר הרבה יותר בקליניקה פרטית לאחר שצברו ניסיון מספיק. על פי הממצאים שעולים מדו"ח פערי כוח אדם במקצועות הפיזיותרפיה, קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק שבוצע במשרד ראש הממשלה ב-2020, לאור הגידול הקבוע בביקוש, ב-2025 רק במשרד החינוך ידרשו 4,016 אנשי מקצוע פרא-רפואיים. ב-2035 מדובר כבר על מספר מדהים של 6,326. אם התנאים הקיימים ימשיכו להתקיים, אנו עדים להתפתחותה של בעיה לאומית של ממש.
המחקר והקליניקה מלמדים אותנו כי בטיפול באוטיסטים, יש "חלון הזדמנויות" במיוחד בגיל הרך. אבחון וטיפול רב-מקצועי בפרק הזמן הזה יכולים להביא לקידום משמעותי ביכולותיו של הילד, ולהפחית את תלותו בסיוע חיצוני בעתיד.
טיפול באוטיזם בגיל יותר מתקדם גם הוא יעיל וחשוב. מדיניות התקצוב הקיימת כיום מקשה מאוד על גיוס כוח האדם המיומן שצריך להעניק את הטיפול המקצועי והאינטנסיבי בגילים האלה. הטיפול הזה עשוי להיות הגורם המכריע ביכולתו של הילד בהמשך חייו כבוגר עצמאי ותורם לחברה. במצב הקיים כיום המדינה לא עוצרת פגיעה באלפי ילדים עם אוטיזם. מצב זה חייב להשתנות מן היסוד.
על מנת שמצב אבסורדי זה ייפתר, על שר הבריאות, משרדו ועל כל הנוגעים בדבר לפעול לעדכון תעריף הטיפולים לתעריף ריאלי שיאפשר העסקה הוגנת של צוות מקצועי וליכולת לעמוד בתנאי השוק התחרותי. נוסף על כך, על המדינה לעודד פתיחת מסלולי הכשרה נוספים וייעודיים לתחום האוטיזם כדי לעמוד בדרישות הקיימות בשטח ולתמרץ מטפלים לעבוד במסגרות הטיפוליות, גם באזורי ביקוש מוחלשים בפריפריה, שם הבעיה נוכחת עוד יותר. דיונים בכנסת על מצוקת השכר של המטפלים הפרא-רפואיים בחינוך המיוחד זה חשוב, אבל רחוק מלהספיק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו