לוחם, אידיאולוג, אבל בכאילו

ח"כ עמיחי שיקלי הוא גיבור העל החדש של הימין הישראלי: צעיר, נאה, אינטליגנטי, חינני ולא מתפשר. בלוריתו מתנפנפת ברוח, חיוכו כובש, רוחו איתנה, קצין קרבי בעברו, רקע בחינוך - שדרוג של המושג מלח הארץ, יועז הנדל הדור הבא.

יום־יום הוא מטריל את הקואליציה. עוטה על עצמו את גלימת ערכיו ועף אל עבר הסטטוס הבא ברשתות החברתיות והאולפנים, ששמחים לארח את המורד האמיץ, הלוחם ללא חת. הידיים ידי ימינה אבל הקול קול האופוזיציה. נושא את דגל אומץ הלב הציבורי, היושרה ובעיקר האומץ, הוא "אבו ימינה" המקורי - וכל השאר, כולל ראש הממשלה, הם רק חיקוי דהוי.

אבל ח"כ שיקלי אינו פורש ומקים סיעת יחיד. האיש ממשיך לטייל לו במסדרונות כחבר כנסת מן השורה בימינה, נהנה מההגנות שהיותו חלק מסיעה מעניקות לו. לשיטתו, להצביע נגד התקציב ולתפקד כאופוזיציה לכל דבר מספסלי הקואליציה זה לגמרי לגיטימי. כמו לכל גיבור על, גם לו יש גלימה שמגינה עליו, לא משנה לו מה כתוב עליה, העיקר שיוכל לעוף.

אחיזה בדעות ותפיסת עולם זה יפה ומרגש. אבל כשאתה לא מוכן לשלם מחיר על דעותיך וממשיך להתנהג כאילו הכל מותר, זה כבר אופורטוניזם. שיקלי מספר שסירב להצעות מפתות מכיוונו של בנט רק כדי להמשיך לדבוק בעקרונותיו. מה שהוא שוכח לספר זה שאם באמת יהיה לו אומץ להמשיך לכהן כחבר כנסת עצמאי, הוא לא יוכל להתמודד בבחירות הבאות מטעם שום סיעה קיימת ואז אין לו שום סיכוי להפוך חלק מהליכוד.

כן, זה הסיפור האמיתי: הפחד לצאת קירח מכאן ומכאן. הרי ברור שאם האיש מתמודד בבחירות הבאות במפלגה עצמאית, הסיכוי שלו לעבור את אחוז החסימה הוא קלוש. אלפי לייקים בפייסבוק וריטוויטים בטוויטר זה נעים לאגו. בפועל לתרגם פופולריות ברשתות החברתיות להצבעה בפועל זה לא פיקניק. תשאלו את "ארץ חדשה" ואלדד יניב.

לא מעט חברי כנסת פעלו בעבר כסיעות יחיד. בן־גוריון, האיש והאגדה, נשאר בודד במערכה לאחר שחברי מפלגת רשימת פועלי ישראל בחרו להתמזג חזרה עם מפלגת העבודה. השר לשעבר יוסף פריצקי, שנפטר לא מזמן, פעל בכנסת כסיעת יחיד לאחר שלא יכול היה להמשיך להיות חלק מ"שינוי", ובדיעבד המהלך הזה היה מאלה שסייעו לפרק את המפלגה. אפילו אורלי לוי־אבקסיס, שיכולה ללמד לא מעט פוליטיקאים פרק באופורטוניזם, לא העזה להתנהג כפי ששיקלי מתנהג: בשנת 2016, כשישראל ביתנו נכנסה לקואליציה, לוי־אבקסיס נותרה בחוץ ופעלה כסיעת יחיד.

רק עמיחי שיקלי ממשיך ללכת עם ולהרגיש בלי: הוא גם לא מסכן את עתידו הפוליטי וגם ממשיך ליהנות מתדמית המורד הישר וההגון. אז נכון, שיקלי צועק שהמלך הוא עירום. אבל הגיע הזמן שמי שמסביבו יצעק "היי, עמיחי - רואים גם לך".