סימון חברות הסייבר - לא רק נזק מסחרי

הכרזת משרד המסחר האמריקני על חברות הסייבר הישראליות NSO ו־Candiru כעל ישויות הפועלות בניגוד לאינטרס הלאומי האמריקני, אינה מהווה רק פגיעה מסחרית. אף שייתכן כי מדובר בהחלטה סמלית, עלולות להיות לה השלכות דרמטיות, שיפגעו ב"כוחה האטרקטיבי" של ישראל בעולם.

עם התפוררות בריה"מ, טבע הפרופסור האמריקני ג'וזף ניי את מושג "העוצמה הרכה", המתאר את יכולתה של מדינה לממש את האינטרסים שלה ולהשפיע על מדינות אחרות שלא באמצעי "עוצמה קשה" כמו כוח צבאי או סנקציות כלכליות. המושג נולד מההכרה שהיכולת של מדינות לקדם את ענייניהן תלויה גם באפשרותן לגרום למדינות אחרות "לרצות להיות כמותן". למשל, מיצובה של ארה"ב כמעצמת־על יחידה בסיום המלחמה הקרה, התבסס לא רק על יתרונה הצבאי ביחס לענק הסובייטי, אלא גם על הצטיינותה ברובד העוצמה הרכה. זו נשענה על סגנון החיים, הכלכלה החופשית והדמוקרטיה התוססת שלה, שנתפסו כאטרקטיביים.

בניגוד לתפיסות ותיקות בחקר היחסים הבינלאומיים, שרואות מדינות גדולות כדומיננטיות ביותר, מתאפשר בפוליטיקה העולמית במאה ה־21 למדינות קטנות להשפיע מעל למידותיהן. כדי להיתפס כאטרקטיביות הן משקיעות בחינוך, בחדשנות, בכלכלה ובפיתוח טכנולוגיות. הדבר מקבל משנה תוקף בעידן הדיגיטלי, שאמנם טומן בחובו איומים רבים, אך גם מאפשר להן למקסם הזדמנויות חדשות, בדמות השקעה בסייבר.

ישראל השקיעה מראשיתה בהון אנושי, בהשכלה, במדע ובטכנולוגיה, על מנת לטפח את גורם האיכות ולהתמודד עם היתרון הכמותי של העולם הערבי. כדי להיערך לאתגרי הביטחון הלאומי במאה ה־21, קידמה ישראל תוכנית לאומית שנועדה למצב אותה כאחת המובילות בסייבר. האסטרטגיה הממשלתית יצרה "אקו־סיסטם" סייברי אטרקטיבי, המשלב בין המגזר הממשלתי, מערכת הביטחון, האקדמיה, התעשייה והמגזר הפרטי, וישראל הפכה לשחקן מדיני נחשק במזרח התיכון ובעולם, אפילו בקרב מדינות שאין לה קשרים דיפלומטיים עימן.

במקביל, יכולות הסייבר הישראליות, בעיקר ההתקפיות, הפכו למטרה של גורמים שונים המעוניינים "לשנמך" אותנו ולפגוע בתדמיתנו בעולם. לפי פרסומים מהעת האחרונה, תיווכה ישראל בין חברת NSO לבין משטרים הנחשבים פוגעניים כלפי זכויות אדם וזכויות אזרח, למכירת תוכנת הריגול פגסוס.

התחרות על "נרטיב" ו"סיפור מנצח" חשובה לא פחות מעימותים בשדה הקרב המסורתי. לכן מדינות צריכות להיות ערות לאפשרות של שימוש לרעה בטכנולוגיות ובאמצעים רבי־עוצמה. סביר שמדיניות הפיקוח על יצוא טכנולוגיות ישראליות לשימושים אזרחיים וצבאיים, דוגמת הסייבר, עוברת התאמות ושינויים בקביעות. אולם כאשר הגבלת חברות הסייבר הישראליות נתמכת על ידי בעלת בריתה הקרובה ביותר, צריך הדבר לשמש תמרור אזהרה בישראל. הטלת הגבלות על תעשיית הסייבר הישראלית עלולה להחליש את כושרה הטכנולוגי־ביטחוני־כלכלי של ישראל, ולהזמין לחצים נוספים בעתיד.