פרופ' מנחם בן ששון מהאוניברסיטה העברית הוא אחד מבעלי העוצמה בתחומי ניהול האוניברסיטאות בישראל. במהלך הקריירה ארוכת השנים שלו בניהול אקדמי, הוא היה בתפקידי מפתח דוגמת רקטור האוניברסיטה, נשיא האוניברסיטה, נגיד האוניברסיטה. נוסף על תפקידים אלה, פרופ' בן ששון היה גם יושב ראש הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת), שהיא הזרוע הכספית של המועצה להשכלה גבוהה. ועדה זו מצויה בשליטה קבועה של הפרופסורים מהאוניברסיטאות, מאחר שלהם נתון רוב קבוע על פני נציגי הציבור בוועדה. ועדה זו גם מהווה את הסמכות המממנת את מרבית הפעילות האקדמית בארץ, ואחראית לחלוקה של בין עשרה ל־15 מיליארד שקלים בשנה. בימים אלה מתפרסמות ידיעות בעיתונות על כך שלאחר סיום תפקידו כנגיד, פרופ' בן ששון ימונה שוב לתפקיד יושב ראש ות"ת ויהיה אחראי לפיתוח ולקידום האקדמיה בארץ.
לפני זמן הצגתי בפני פרופ' בן ששון את הרעיון להקמת אוניברסיטת מחקר בצפת ולהביא בכך להתחדשות כפולה: הראשונה של העיר צפת והגליל, השנייה של האוניברסיטה העברית עצמה, שתפתח קמפוס חדש ותגבש מהלך אסטרטגי של התחדשות לקראת שנת המאה להיווסדה. הצעתי לו להיפגש עם ראש עיריית צפת, שוקי אוחנה, ולשמוע על האפשרויות העומדות בפני העיר לתמוך ברעיון אוניברסיטת מחקר בעיר. עד כמה שהדבר נשמע רחוק ממימוש, אפשר לחשוב על שתי קבוצות היכולות לתרום בנדיבות לקידום המהלך: הראשונה, קבוצות אוונגליסטיות התומכות בישראל ורואות בגליל חלק חשוב ממורשתן הדתית. השנייה - קהילות יהודיות ברחבי העולם, היכולות להצטרף לתמיכה בהתחדשות דתית של צפת, שהיתה פעילה לפני מאות שנים, שקעה, וכעת יש להן הזכות להצטרף להתחדשותה בתחומי המדע.
החזון שלי מתמקד בפתיחת שלוחה מחקרית של האוניברסיטה העברית, ובה תהיה האפשרות לראות את פרופ' איתמר וילנר, מגדולי הכימאים של האוניברסיטה, שהיה גם סגן נשיא האקדמיה הישראלית למדעים, מעביר את פעילות המחקר שלו לצפת. רק המעבר של פרופ' וילנר יעלה את העיר מדרגה 2 בדירוג הסוציו־אקונומי. המעבר של מעבדות מחקר מהמשוכללות בעולם, ביחד עם תלמידי הדוקטורט והפוסט־דוקטורט וכל העובדים העוסקים בהפעלת המעבדה של פרופ' וילנר, יובילו להשקעות אדירות ממדים בצפת. מעברם של תריסר מדענים בכירים מירושלים לצפת יוביל למהפכה.
הקמת שלוחה מחקרית פעילה, לאחר שתופנם ההכרה שזהו מהלך אסטרטגי, תוביל להתנערות של אוניברסיטת תל אביב, הטכניון ומכון ויצמן, והם ייצאו משנות הקיפאון המבני שהם כפו על עצמם. מנועי הצמיחה הללו לחשיבה יצירתית יובילו לפריצת דרך למקומות פריפריה אחרים בארץ, להבאתם של יזמים ושל השקעות נלוות שלא היו כדוגמתן בפריפריה. התוצאה היא אחד מהמהלכים רבי העוצמה של שיפור פניה של ישראל.
להפתעתי, פרופ' בן ששון פרץ בצחוק גדול כששמע את החזון. בעיניי, היה זה צחוק טרגי של קבורת חמור לחזון הפרחת הגליל. הפגישה עם ראש עיריית צפת מעולם לא יצאה לפועל. ההתנגדות של בן ששון היתה נחרצת ונעשתה בדרך הרגילה: התעלמות.
בימים אלה עומדת לקום ועדת פרופ' אהרן צ'חנובר לבחינת אפשרות להקמת אוניברסיטה חדשה בגליל. בלי קשר לדיונים ולמסקנות העתידיות של הוועדה, הרי שהללו יצטרכו להישען על מימון מדינתי נדיב, כלומר, על הוועדה לתכנון ולתקצוב, כדי שהדבר יוביל להקמת מוסד מחקרי ראוי לשמו. אין ספק שהצחוק הטרגי של בן ששון ילווה את יישום המסקנות, שככל הנראה ייתקלו בהתנגדות של אוניברסיטאות המחקר, שתוביל להסכמה נרחבת על אפשרות של לימודים המבוססים על "לוח וגיר", בעוד הן יגלו התנגדות עזה לכל אפשרות פיתוח אוניברסיטת מחקר על בסיס של מעבדות מדעי הטבע. לצער כולנו, הצחוק הטרגי של פרופ' בן ששון הוא שיקוף לדמותן של אוניברסיטאות המחקר בישראל בעשורים האחרונים, שאימצו דרך אחת: שמרנות בורגנית חסרת מעוף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו