אינספור תגובות שטפו את השיח הציבורי בעקבות ההתבטאות ההיא של צחי הנגבי, כשר בממשלה הקודמת, שהשיב "חארטה", כשהטיחו בפניו ש"יש אנשים שאין להם מה לאכול". הנגבי התייחס אמנם לרמיזה שהמדיניות הכלכלית של הממשלה בקורונה הביאה אנשים לחרפת רעב, אבל מבעד למבול הגינויים לא עזרו התנצלויות ודברי הסבר. מארי אנטואנט חדשה נולדה.
והנה, לפני כשבוע אמר שר האוצר ליברמן כי המתמחים "ממורמרים", ובכלל "אין בעיה". 26 שעות עבודה רצופות הן עסק ל"מרמור אישי", ולא סוגיה אקוטית לטיפול ממשלתי. גינויים? ראיונות? התנצלות? אף לא אחד. הידיעה נעלמה במהירות שבה התפוגג סיפור "קריסת מערכת הבריאות" כשהתחלפה הממשלה. גם כתבות על אלו ש"אין להם מה לאכול" ועל עסקים קורסים קשה למצוא. וכשאביר קארה מסביר שלמדינה "אין עץ של כסף" ומצביע נגד חוק דמי אבטלה לעצמאים, ביקורת - אין. רק אל תגידו שהכל היה חארטה, בבקשה.
ועוד צפינו השבוע כיצד בחרה מרב מיכאלי, אם הפוליטיקלי קורקט המגדרי, "להרהר" על פרשת גריסת מכתבי התלונה של שטרן. ביחד עם שאר שרות הממשלה, היא התייצבה לתצלום פמיניסטי עם הקנצלרית מרקל, ושתקה עד ששטרן הסיר את מועמדותו. בכל זאת, תמונה (מבוימת) אחת שווה יותר מאלף מילים. ועוד עוצרים אנו נשימתנו לגלות אם המחרימות את האזכרה הממלכתית לזכר השר רחבעם זאבי, תחושנה את אותו פיק ברכיים באירוע לזכרו של איש מחנה השלום, שעליו דיברה קולט אביטל.
גם ההתבטאות של גדי יברקן כלפי השר הורוביץ, שכל מה שנשאר לו למכור זה "היותו גיי ואשכנזי" התקבלה בזעזוע. בקשות התגובה האוטומטיות מאמיר אוחנה בכל פעם שנשמעות התבטאויות כלפי להט"בים, לא נראו אז הומופוביות במיוחד. העיקר שלאותו הורוביץ אין כל בעיה עם יו"ר ועדת הפנים ווליד טאהא, הסולד מ"חוקים של סוטים".
ועוד ניזכר בהלם ובתדהמה התקשורתיים שהיו כאן כשהאופוזיציה התנגדה להארכת הוראת השעה בחוק האזרחות (מפני שרצתה חוק מתוקן ולא מחורר), ויחד איתה התנגדה לחוק (מסיבות הפוכות) הרשימה המשותפת. והנה, חוק ההגירה המתוקן נפל בהתנגדות הקואליציה ביחד עם הרשימה המשותפת - ואין צילום ואין קלון. פתיחת מהדורה? הצחקתם.
וכן אפשר לשפשף את העיניים נוכח שתיקת התקשורת כששר האוצר ליברמן מציע לשנות את החוק כדי לקבל פטור מישיבות קבינט הקורונה - בניגוד ללעג התקשורתי כלפי הלהט שגילו השרים רגב וגלנט, שהתעקשו להשתתף בדיוני קבינט הקורונה, אך נאלצו להסתפק בהצבעה ברוטציה בהתאם להסכמות הפריטטיות.
אבל מה באמת עבר כל גבול השבוע בעיני הקואליציה והתקשורת שלה? "חוסר הממלכתיות" של נתניהו, שלא ציין את שמו של רה"מ בנט בנאומו. לא פחות מ"מסוכן" ו"בושה". כי כל כינויי הגנאי, מ"מסוכן" ועד "ארדואן" שהוטחו בנתניהו, היו בחזקת חופש ביטוי ראוי, במיוחד כשנאמרו על ידי היושבים בממשלת "הנורמליים"; אלה שרוצים להעביר חוקים אנטי־דמוקרטיים כדי למנוע מרוב העם לממש את תמיכתו בו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו