יציאת ביידן

בשבוע הבא תתקיים בוושינגטון הפגישה בין ראש הממשלה בנט לבין הנשיא האמריקני ביידן. אפשר להירגע. הממשל האמריקני הנוכחי אינו חותר לחידוש התהליך המדיני עם הרשות הפלשתינית של אבו מאזן. את ההוכחה לכך קיבל יו"ר הרשות בעצמו לאחר שיזם לפני יותר מחצי שנה, בעקבות תוצאות הבחירות בארה"ב, מהלך של קיום בחירות כלליות, שנועד להמריץ את הממשל החדש להתניע את התהליך המדיני. זה לא התרחש. הממשל האמריקני הגיב בכתף קרה ליוזמה, ואבו מאזן נסוג ממנה.

ממשלו של ביידן אינו מגדיר את המזרח התיכון בראש סדר העדיפויות שלו, ובמובן הזה הוא דומה מאוד לממשל טראמפ, ואפילו גם לזה של אובאמה. ארה"ב נמצאת בשנים האחרונות במגמה ברורה של נסיגה מתפקידה כ"שוטר עולמי", ובהתכנסות פנימה שנועדה בעיקר לשרת אינטרסים כלכליים אמריקניים. גם ביידן, חרף המשנה המדינית של מפלגתו, ממוקד בעיקר בסין ולא במזרח התיכון.

האמת היא, שפרדוקסלית זו הבעיה הגדולה כרגע הניצבת לפתחה של ישראל: סדר העדיפויות של הממשל האמריקני, שמצמצם את נוכחותו הפיזית והאסטרטגית במזרח התיכון. הנסיגה השלומיאלית של הצבא האמריקני מאפגניסטן היא הכתובת על הקיר מבחינתה של ישראל. המגמה של היחלשות ההשפעה האמריקנית באזור לא רק מעידה על כך שהאריה כבר אינו שואג, ועל כך שהאמריקנים מסתמנים ומסמנים את עצמם כמעצמה עולמית הנתונה בנסיגה, ואולי אף בשקיעה - אלא שגורלה של ישראל קשור בכך.

העשור ומחצה האחרונים עמדו בסימן של תנופה אסטרטגית מבחינת מעמדה האזורי של ישראל, שהגיעה לשיאה בחתימה הפורמלית על הסכמי אברהם עם המדינות העשירות במפרץ הפרסי, שהיו תוצר של תהליך בלימת המחנה - בראשות איראן - שחתר לערעור היציבות האזורית.

הדבר נעשה גם בחסות הממשל הקודם, שאמנם ביקש להסתלק מן האזור, אבל הניח את היסודות לנסיגה אחראית בדמות לחץ כלכלי מאסיבי על איראן, כדי למנוע ממנה להפוך למעצמה המשלבת יכולת צבאית עם עורף כלכלי־טכנולוגי. עתה, המציאות הזו הולכת ומשתנה לרעה לנגד עינינו.

תוצאות הבחירות בארה"ב בלמו את האסטרטגיה הכלכלית האמריקנית ונתנו את האות לתחייה מחודשת במחנה ההתנגדות. הסנונית הראשונה לכך היתה החלטת חמאס במאי האחרון לצאת מיוזמתו למערכה צבאית בישראל שגררה את המיעוט הערבי לתוכה, ולא בשם אינטרס מקומי הנוגע למציאות הקיום ברצועה. לכך הצטרפה הדהירה האמריקנית להסכם גרעין חדש, שלמעשה יאפשר לאיראן להפוך למעצמה אזורית לכל דבר, המשלבת פוטנציאל של יכולת גרעינית עם עוצמה כלכלית, ביום שאחרי הסרת הסנקציות נגדה.

זו המציאות שאליה דוהרת ישראל בשנים הקרובות, שתעצים את מחנה האסלאמיזם האקטיביסטי של האזור בצל היחלשות ההשפעה האמריקנית. זה יהפוך את ישראל למבודדת יותר ברמה האסטרטגית, דבר שיקרין לשלילה על עצמאות פעולתה שלה ביחס לאותם גורמים. לכך אין שום קשר ל"שאלה הפלשתינית", לעתיד ההתיישבות או למשא ומתן עתידי. בנסיבות הללו, מדובר בסוגיות משניות לחלוטין ביחס לאתגר הקיומי הגדול שבעתיים המונח לפתחה של מדינת ישראל, מבלי שכרגע יהיו לה תשובות אסטרטגיות טובות לעניין.