הקירות נסגרים על השידור הציבורי

זה קורה במקום עבודה ציבורי שמשלמי המסים מקיימים אותו: עובדים חוששים לפתוח את סגור ליבם, יש הנשברים מבחינה נפשית, לאחרים משוגרים רמזים מיניים וסובלים מהצקות יזומות על ידי הממונים. על כך ועוד סיפרו עובדים בתאגיד השידור הציבורי לכתבת תמר קפלנסקי, שממצאיה נדפסו בשני חלקים במוסף "גלריה" של "הארץ".

אלפי מילים מתארות מציאות בל תיאמן המתוחזקת בכספי ציבור. תאגיד השידור הציבורי הוקם לפני שש שנים על חורבות רשות השידור. החלטת הממשלה, שהוצגה בזמנו על ידי השרים דאז, יאיר לפיד וגלעד ארדן, היתה לחסל את רשות השידור, לא לשקמה. כך נוצר התאגיד - גוף השידור של רדיו וטלוויזיה - המוכר בציבור כערוץ 11 ותחנות רדיו.

התוצאה, לפי תחקיר "הארץ": מקום עבודה שבו עובדים חוששים לפרנסתם אם ייחשפו כמי שגילו חלילה לציבור את המתרחש. רק מעטים מהמשחיתים את שגרת העבודה נזכרים בשמותיהם. בהם, למשל, בכיר בחטיבת הדיגיטל בתאגיד. כך מתואר תפקודו: "הוא אמר לעובדת שמעניין אם הגינקולוג שלה מרכל עליה עם אשתו שאיבר המין שלה מסריח". או תיאור של מציאות החנק, הפחד של עובדות: "אם העזת לעמוד על הזכויות שלך, את מסומנת. ימצאו דרכים להתנקם בך, לא יפטרו אותך. ימצאו דרכים להתנקם בך... מאמללים אותך עד שתלכי".

לאחר עשרות שנות עבודה ברשות השידור, לא הותרו הכבלים שאזקו אותי רגשית לרשות. שימשתי בה עיתונאי, ולצד עבודה שוטפת צידדתי בפומבי בקיום שידור ציבורי. במרוצת פרק תעסוקה בתאגיד לא נחשפתי למציאות האיומה המתוארת בתחקיר. חשיפה עיתונאית זו תרענן את מסורת ההתנגדות לקיום שידור ציבורי שביטאו ממשלות וחלק מן הציבור. מגמה זו מתחזקת גם עקב התהליך שהותנע על ידי הרמטכ"ל ושר הביטחון לנתק את גלי צה"ל ממערכת הביטחון, ולאתר לתחנה חסות ממין אחר שמימונה לא יהיה עוד מתקציב הביטחון.

לעת עתה, מושלת מסביב השתיקה: עד לכתיבת שורות אלה, לא נשמעו קולותיהם של הפוליטיקאים. בעבר היו מהם שנזעקו אחרי כל הרמת גבה של חיים יבין. עד כה לא הרימו ח"כיות קולות מחאה, ולא דרשו לחקור את מסכת העלבונות והפגיעות שספגו בעיקר נשים, עובדות בתאגיד שסבלן נחשף בתחקיר. לא ידוע אם קברניטי התאגיד נדרשו להסביר את התופעות שהתרחשו תחת מרותם. לא הוצגה דרישה לתשלום של מחיר אישי אם יוכחו אחריותם ואדישותם. בתגובת התאגיד נאמר, בין השאר, כי כל המקרים נחקרו וטופלו לעומק, עד כדי פיטוריהם של החוטאים.

כך מתמוססים עתה נימוקים חשובים שהיוו את ההצדקה הערכית לתאגיד. דומה שמעתה אין מנוס ממסקנה אפשרית, ולפיה פרסום התחקיר עלול להיות איום מרחף: האם לא קרב היום שבו כלל השידור הציבורי יהיה לנחלת העבר? רשות השידור כבר עברה מן העולם, תאגיד השידור נחשף כעת בכיעורו, וגם בגלי צה"ל דרוכים לקראת הסוף. חוץ מאנשי תקשורת, ספק אם ציבור המאזינים יתאבל על מות השידור הציבורי ויספידו בהמוניו ברחובות.